ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)מאמציהם של הגופים הנאבקים נגד גיוס בנות דתיות לצה"ל, להביא את הדיינים לאולפנות כדי שהבנות יחתמו שם (תחת לחץ פאסיבי של צוות המורים?) על הצהרה הפוטרת אותן משירות בצה"ל, ירדה ככל הנראה מעל הפרק, כעת שוקלים אולי שיעשו כן במועצה הדתית. ועדת חוץ וביטחון של הכנסת דנה השבוע בעניין. ואגב, אז למה להטריח את החרדים לבקו"ם ולנהל מאבקים מול הפלג הקיצוני בירושלים? שיחתימו אותם בישיבות, ונגמר הסיפור?! ליאת שוקרון מביאה גם מהניסיון האישי שלה לפני כך וכך שנים
כשהגיע המכתב מצה"ל ובו צו הגיוס, היינו, חברותיי באולפנה ואני, צריכות להחליט האם לגשת ולהחל בתהליכי הצו הראשון או להצהיר כי אנחנו דתיות. האמת שהרהרתי בעניין ואפילו השתעשעתי תקופה ברעיון להיות טייסת, אבל כבר במחצית השנייה של כיתה י"א החלו המפגשים עם עמותות השירות הלאומי השונות, עם רכזות ומצגות שהראו כי כל תחלואי העולם והאוכלוסיות החלשות זקוקות לנו, בנות האולפנה. הראיונות, חלקם במספר שלבים, החלו מוקדם, והיה צריך להירשם במהירות לסיירות במקומות הנחשקים באתרי העמותות. התהליך התקדם, ובינתיים החלטתי להצהיר בבית הדין כי אני דתיה ולוותר על השירות הצבאי. קצת לאחר מכן הגיעה גם נציגה מ"אלומה", המלווה בנות דתיות בשירותן הצבאי, אבל זה היה מאוחר מדי בשבילי.
זה לא שאמרו לי שאסור להתגייס לצבא, והיו מעטות בשכבה שכן התגייסו, אבל אשליית הבחירה שניתנה לי כללה בחירה בין "בת עמי" ל"עמינדב", ולא בין השירות הצבאי לשירות הלאומי. שירתי שנתיים מלאות ומעצימות שלא בטוח שהייתי מוותרת עליהן. תרמתי לחברה וגם לעצמי רבות ויכול להיות שבצבא התרומה שלי הייתה מתגמדת לעומת השנתיים הללו. אבל, ויש אבל, הצבא זו חוויה ישראלית. סבתא שלי שירתה בצבא. כל הסובבים אותי שירתו בצבא. וכשאתה לא חלק מזה אתה יוצא מן הכלל במובן מסוים. וגם, לא כל בת שירות מחליטה לשרת שנתיים או מוצאת את עצמה במקום משמעותי באמת.
הציבור הדתי לאומי התקדם מאז (ויש יאמרו 'התקלקל'), ונתוני הגיוס של הבנות הדתיות בעליה, אבל רבות מהאולפנות נוקטות בשיטה דומה לזו שלי עד היום, ויש כאלה שאף מדגישות קו ברור נגד גיוס הבנות לצה"ל עד שהבנות שמעוניינות בכך עושות זאת בהיחבא. הנקודה היא לא לעודד גיוס בנות דתיות לצבא או לצאת כנגדו (כל עוד הצהרת הדתיות של הדתיות הלאומיות תופסת כפטור מצה"ל) אלא לפרוס את כל האפשרויות בפני הבנות כך שכל אחת תבחר את הדרך בה היא תתרום הכי הרבה לחברה מבחינתה, ושתי האפשרויות לגיטימיות ומבורכות.
"יכול להיות שהתרומה שלי בשירות הלאומי הייתה מתגמדת בשירות צבאי. אבל, ויש אבל, הצבא זו חוויה ישראלית. סבתא שלי שירתה בצבא. כל הסובבים אותי שירתו בצבא. וכשאתה לא חלק מזה אתה יוצא מן הכלל במובן מסוים"
לאחרונה הועלתה האפשרות שבנות דתיות תוכלנה להצהיר במקומות נוספים מלבד בתי הדין, עם דגש על בתי הספר. הווה אומר- יבוא הדיין בכבודו ובעצמו לבית הספר. האמת שלגבי כל מה שכרוך בצמצום טרטורים ובירוקרטיה- אני בעד. מה עוד שהחוויה של הגעה לבית דין היא לא מאוד נעימה, ודאי אם לא כל באי המקום בדיוק נרשמים לנישואין, אלא להפך. אבל, במקרה הזה הסיפור מורכב יותר מקצת בירוקרטיה. הדיינים מבית הדין יגיעו למוסדות הלימוד ויאפשרו לבנות לחתום על ההצהרה שם, כשהעין הבוחנת של בית הספר והצוות החינוכי שמחזיק לעתים בעמדה די אחידה וברורה צמודה לתהליך הבחירה או אי הבחירה בהצהרת הדתיות ובגיוס או אי הגיוס לצה"ל בהתאמה, לא בטוח שאחרי הלבבות יימשכו המעשים. מדובר בלחץ לא סביר על בנות שמעוניינות לצאת מהקופסה ורוצות לתרום למדינה בתור חיילות מן המניין למרות או בלי קשר לדתיותן. האפשרות, למי שמרגישה שהלחץ כבד מדי, שלא לחתום על "הצהרת דתיות" מבלי שהמורים יידעו על כך נעשית מסובכת, והבחירה החופשית של הבנות העדיין צעירות- כבר לא תהיה מספיק 'חופשית'.
ועדת החוץ והביטחון, בראשות ח"כ אבי דיכטר (הליכוד), עסקה ועוסקת ברעיון על פיו מיועדות לשירות ביטחון יוחתמו בבתי הספר, במקום בבית הדין הרבני, על 'הצהרת דתיות' לפטור מצה"ל. בדיון המקדים, שנערך בחודש אוגוסט השנה, התייחסו מספר חברות כנסת לסוגיה והיו סקפטיות לגבי מניעי הרעיון. "אני חושבת שהיוזמה הזו לא הגיעה יש מאין, אלא היא באה בזמן בו מתנהל קמפיין נגד שירות נשים כלוחמות ונגד שירות נשים בצבא בכלל, דווקא בשל כך שיותר ויותר בנות דתיות בוחרות כן לשרת בצבא, על פני שירות לאומי", מילותיה של ח"כ מיכל רוזין (מרצ).
ח״כ רחל עזריה (כולנו) הוסיפה: ״במקום להשלים עם המציאות, שצה"ל צריך את הנשים הדתיות והן מצדן רוצות להתגייס, עושים גורמים דתיים הכל כדי שזה לא יקרה. היכולת של נערה בת 17 להתנגד להחתמה קולקטיבית היא כמעט אפסית, ולבוא עם דיינים לאולפנה זה דבר שלא ייעשה. אם אומרים שזה סה"כ שירות עבור הבנות, מדוע לא נותנים לארגונים כמו 'אלומה' או 'צהלי', שמלווים בנות דתיות במהלך השירות הצבאי, להיכנס גם לאולפנות? אנחנו רואים כאן את הדתי אבל איפה הממלכתי? אלה בנות איכותיות, הגיוס שלהן טוב לצה״ל, טוב למדינה, וטוב לבנות עצמן".
שר החקלאות, ח"כ אורי אריאל (הבית היהודי), הממונה על רשות השירות הלאומי-אזרחי, השיב כי אכן, הם מעודדים את הבנות הדתיות ללכת לשירות לאומי, כי ההתנדבות בשירות הלאומי היא שליחות אמתית שלא נופלת מרוב התפקידים בצבא. עם זאת, השר הסכים כי אין חובה שהצהרת הדת תיחתם בבתי הספר, אבל יש צורך שיהיה בכל עיר מקום בו בת דתיה תוכל להגיע ולהצהיר במטרה שהתהליך יהיה נגיש והוצאות הנסיעה ובזבוז יום לימודים יהיו מזעריים.
שר-שלום ג'רבי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי הסביר את המהלך מצד הרשות: "יש אלפי בנות שכדי להצהיר צריכות להפסיד יום לימודים שלם ולשלם מכיסן על הנסיעה, לא כמו שמקבלים בנסיעה ללשכת הגיוס. היוזמה הזו היא אחת מיוזמות רבות שלנו להקל על מי שמבקש להגיע לשירות הלאומי, רק משיקול סוציו-אקונומי, וכל פתרון לזה, גם מחוץ לבתי הספר, מבורך".
גם הח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) הגיב לדברים ואמר: "מנכ"ל השירות הלאומי חורג מתפקידו, שכן החלטת הממשלה שהקימה את הרשות הסמיכה אותו לפעול רק מול בנות שכבר קיבלו פטור, ולכן לא בסמכותו לעודד בנות לקבל את הפטור. החלטת הממשלה גם קובעת במפורש "'תישמר העדיפות והבכורה לשירות הצבאי'".
בשבוע שעבר נערך דיון נוסף בנושא בוועדת החוץ והביטחון. בועז קולומבוס, מחמ"ד מחוז התיישבות, משרד החינוך, תמך במהלך של חתימה במועצות דתיות ברשויות המקומיות, שכן לא בכל עיר יש בית דין והבנות נאלצות לנסוע מרחקים ארוכים כדי להצהיר, אך אמר כי אין מקום שההצהרה תתבצע בבית הספר עצמו מחשש ליצירת מתח בתהליך.
מי שפחות התלהבה מההצעה היא ח"כ ענת ברקו (ליכוד) שאמרה כי אין להקל על 'הצהרות הכזב האלה', כלשונה, ויש להקל על חיילי צה"ל ולא על מי שמבקש פטור מגיוס. גם מנכ"לית אלומה, יפעת סלע, התנגדה נחרצות להתערבות בתי הספר בהצהרה, טענה כי הרעיון הגיע בעקבות העלייה במספר הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל והצהירה כי יש לאסור הגעה של דיינים או שופטים לצורך כך לבתי הספר ולאסור הוצאת הסעות מבתי הספר למוסדות שניתן בהם פטור.
נציג הרשות לשירות לאומי אזרחי, מוטי אלמליח, עדכן בוועדה כי הרשות החליטה לוותר על היוזמה להצהרה בבתי הספר עקב המורכבות שעלתה בעניין, ותיבחן היערכות להצהרה במועצות הדתיות במטרה להקל על הבנות המצהירות.
הנושא יעלה לדיון נוסף בחודש פברואר, תוך בדיקה של המשרדים חינוך, ביטחון ומשפטים לגבי התקנות הקיימות ותקינות הרעיון של כניסת דיינים לבתי הספר וחתימה של הצהרת דתיות שם בימים מרוכזים. זה יכול להיות נוח- אבל יש כל כך הרבה משתנים שצריך לבדוק לגבי כל בית ספר כדי לוודא שהתהליך יהיה 'כשר' ולא ייחתמו הצהרות מתוך לחץ או בושה- שזה פשוט לא אפשרי.
כשקולות כמו "שיגעו לנו את הילדות" של הרב לוינשטיין (וזו האמירה הקלה ביותר שנאמרה בנאומו) צצים בציונות הדתית מדי פעם בפעם, כשרוב מוסדות החינוך של הבנות הדתיות-לאומיות מעבירים תחושה ברורה או יוצאים כנגד גיוס הבנות לצה"ל, או, וזה לא פחות חמור לענ"ד, לא מספקים להם היכרות עם האפשרות הנוספת של גיוס לצה"ל- עם ההבנה שאפשר להתגייס לצבא ועדיין להישאר דתיות והתמיכה של הארגונים שעוסקים בכך, 'הילדות', מכניסות למשוואה שיקולים שאינם בהכרח ייטיבו עימם או עם הצבא והמדינה. והן אכן עדיין ילדות, הן עדיין נותנות משקל רב לדעה של הסביבה ושל הצוות החינוכי שעוטף אותן.
'להעלים' את צה"ל זו לא הדרך. צריך להביא את ארגון "אלומה" ודומיו יחד עם עמותות השירות הלאומי לבתי הספר. לפרוס את כל האפשרויות. ואין מה לדאוג, גיוס המוני של שמיניסטיות דתיות לא יהיה פה. השירות הלאומי מזוהה כל כך מזוהה עם המגזר, ומהווה מקום בטוח ורבגוני לנערה; היא יודעת בדיוק היכן תשובץ ותגור, מה יהיה תפקידה ומה יהיו 'היציאות' שלה הביתה. לא כל אחת תוותר על האפשרות הזו, ואין סיבה לוותר על שירות משמעותי כזה. אבל אף אחת שרוצה להתגייס לא צריכה להרגיש סוג ב' בבית ספרה או לעמוד בסיטואציה של לחץ.
