ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)לכל אחד יש איזושהי משאלה שהיה רוצה להגשים. גם לחולים סופניים. אך האפשרות של חולים קשים, שבד"כ מרותקים למיטה וחסרי כוח וברק בעיניים, להגשים את חלומם – נראית רחוקה מאוד. עד שמגיע "אמבולנס המשאלות" של מד"א. כתבה אופטימית, למרות הכל
אי אפשר לשכוח את הסיפור המרגש של שמוליק ראדה ז"ל, אביה של תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה בשירותי הבנות בבית ספרה בפרשה שהסעירה את המדינה וגרמה לספקולציות, תחקירים, סרטים ודיונים בלתי פוסקים לגבי זהותו של הרוצח. המשפחה בנתה לזכר הבת בית כנסת בשם "תאיר שבת אחים", אך האב, שמוליק, נאבק בסרטן במצב קשה מאוד, עד כי לא יכל לעזוב את בית החולים בו טופל בלי השגחה רפואית, חשש כי לא יספיק להגיע לטקס החנוכה של בית הכנסת על שם בתו ז"ל, שיזם את בנייתו וכה ציפה להקמתו. המשפחה ניסתה להקדים את חנוכת בית הכנסת ככל הניתן, ואמבולנס המשאלות של מד"א, שמטרתו להגשים חלומות של חולים שאיבדו את יכולת הניידות ונמצאים במצב רפואי קשה או מתמודדים עם מחלות סופניות, החליט להירתם, להגשים את משאלתו האחרונה של שמוליק, ולסייע לו להגיע לאירוע. צוות מד"א ליווה אותו לאורך כל היום והאב היה מאושר. יום לאחר שהגשים את חלומו האחרון- שמוליק נפטר.
מיזם "אמבולנס המשאלות" התחיל בשנת 2008, בעקבות פניה של אזרחית הולנדית למנכ"ל מד"א, שסיפרה על הפרויקט שמתקיים בהולנד כבר שנים רבות. ארגון מגן דוד אדום החליט להרים את הכפפה ובנה אמבולנס ייחודי עבור המיזם. מדובר באמבולנס מיוחד וגדול בהרבה מכל אמבולנס אחר, שהוא גם אמבולנס טיפול נמרץ לכל דבר; לצוות, שכולל פאראמדיק המורשה לעבוד באמבולנס טיפול נמרץ, נהג שהוא חובש בכיר וחובש נוסף, יש את כל הציוד הנצרך לטיפול נמרץ וציוד החייאה באמבולנס, כך שהוא ערוך מבחינה רפואית לכל תרחיש שעלול חס וחלילה לקרות. לפני כל משאלה עושים חשיבה מול הרופא האחראי של מד"א- איזה צוות צריך לצאת ואם יש ציוד מיוחד שהם צריכים לקחת איתם, כולל הרופאים המלווים של החולים. באמבולנס יש מיטה נוחה מאוד ובולמת זעזועים, כי בדרך כלל הנסיעות של המשאלות הן מאוד ארוכות והנוחות של החולה, שנמצא לרוב במצב מאוד כאוב, חשובה במיוחד. בנוסף, יש כיסא גלגלים בעל עבירות גבוהה- אפילו כזה שאפשר להיכנס איתו ממש אל תוך הים, מערכת בידור מיוחדת, טלוויזיות, מערכת סטריאו ועוד, הכל כדי שלחולים יהיה הכי נוח וטוב שאפשר בדרך להגשמת משאלתם האחרונה. השנה הוגשמו 184 משאלות של חולים, ועד סוף שנת 2018 עתידים להגיע למד"א שני אמבולנסים ייעודיים נוספים. בקיצור, אם לנוצרים יש את סנטה קלאוס- לנו יש את אמבולנס המשאלות.
"קרה שהחולה נפטר יום או כמה ימים לאחר הגשמת המשאלה שלו. הרופא המטפל או המשפחה תיארו שברגע שנגמרה המשאלה החולה הגיע למעין אתנחתא, למנוחה ולנחלה והרגיש שעכשיו אפשר לשחרר"
הרכב הכי שמח על הכביש
פאראמדיקית מד"א, יונת דסקל, אחראית אמבולנס המשאלות של מד"א, מסבירה: "בפרויקט עצמו אנחנו לוקחים חולים סופניים ומגשימים להם את המשאלה– המשאלה האחרונה- מה שהם רוצים ובוחרים. כולם כמובן עושים את זה בהתנדבות מלאה, אלה יכולים להיות גם עובדי מד"א שאחרי שעות העבודה שלהם עושים את הפרויקט הזה בהתנדבות. יש לנו המון פנויות, אנחנו עומדים על כ-5 משאלות בשבוע. הדבר שהכי מצער אותנו זה שלא מספיק מכירים אותנו. מבחינתי- אם הרכב המיוחד, האמבולנס שלנו, עומד יום אחד בתחנה ולא פועל- זה חבל".
דסקל קוראת לאמבולנס המשאלות "הרכב הכי שמח על הכביש", למרות שכל הנוסעים בו יודעים מה הסוף שצפוי, ולא בעוד זמן רב, לחולים להם מגשימים את המשאלה. "כולנו יודעים מה הסוף של החולים שאנחנו נוסעים איתם, אבל אנחנו יכולים פעם אחת לקחת את החולה, וחלק מאוד מאוד חשוב מזה- גם את המשפחה, להוציא אותם לכמה שעות מכל הדבר הזה, מהאווירה של בית החולים, הטיפולים וכו', כי לא רק החולים מחכים למשאלה אלא גם המשפחה מאוד מחכה לזה, וחשוב לנו לא פחות להוציא גם אותם לכמה שעות, שפשוט ייהנו מקצת שקט, שלווה ושמחה. זו המטרה שלנו. מבחינתנו באמת שלא צריך יותר מדי אחרי זה", מתארת יונית ומספרת כי טווח הגילאים בפרויקט עד כה הוא 3-99, והיד עוד נטויה: "לקחנו פעם בן 99 שרצה להגיע לפסגה של המצדה. הגענו עד לפסגה עם כל הציוד הרפואי. היה לנו ילד בן 3 שרצה להיות במסוק ולקחנו אותו לסיבוב בשמי הארץ במסוק של מד"א. אין כמעט עמותות שמתעסקות עם חולים מבוגרים, רובן באמת עוזרות לילדים, ואנחנו לוקחים גם אנשים מבוגרים וגם מסייעים בכך שיש לחולים צוות רפואי שלם שנוסע ביחד איתם".
הדברים הקטנים
לכל אחד יש איזו משאלה, קטנה או גדולה, שהוא היה משתוקק להגשים. כשאתה חולה מרותק למיטה, המשאלות לעתים הופכות לדברים הקטנים והמובנים מאליהם של החיים- הגעה לחתונת הבן, לברית של הנכד, לכותל, מפגש עם הבת חולת ניוון השרירים שלא ראית מפאת גילך המתקדם ומצבך הסיעודי כבר 5 שנים, טיול בים, הופעות, מסעדה עם הבעל, או כמה פשוט- להגיע הביתה ולפגוש את המשפחה.
דסקל מספרת על משאלות רבות ותמימות שהן הכל בשביל החולים: חולה סופני שבנה במשך 7 שנים את ביתו, ובשנה האחרונה, לקראת סיום הבניה, קיבל את הבשורה שהוא הגיע למצב טרמינלי (סופני) והמשאלה שלו הייתה פשוט לקבוע מזוזה בביתו החדש. אישה בת 40, חולת ניוון שרירים שצריכה מכשיר הנשמה צמוד וטיפול רפואי תמידי, רצתה לחגוג עם בעלה את יום הנישואין שלהם, וצוות אמבולנס המשאלות לקח אותם לטיול בהר הכרמל ולמסעדה, עם מכשיר הנשמה וכל מה שהיא זקוקה לו מבחינה רפואית. חולה אחר רצה לפגוש את ראש הממשלה, וישב לשיחה ארוכה עם בנימין ושרה נתניהו בביתם בירושלים, חולה סופני בן 93, ניצול שואה שנסע לכותל לעשות בר מצווה ולהניח לראשונה תפילין, נער בן 17 שמאוד אוהב גיבורי-על, נלקח על ידי אמבולנס המשאלות להקרנה של סרט גיבורי העל "וונדרוומן", במתחם VIP של הסינמה סיטי שנסגר במיוחד עבורו ועבור משפחתו, חולה שהגיע לריף הדולפינים באילת, נכנס לים בעזרת כיסא גלגלים מיוחד שנתרם למיזם, ועוד משאלות רבות ושונות- שכולן התגשמו.
למשאלה יש כח מיוחד על החולים. היא נותנת להם סיבה להמשיך ולהחזיק מעמד, לצפות ולחכות למשהו שנעשה במיוחד עבורם ומהווה מקור נחמה אמתי להם ולמשפחתם. פעמים רבות, כמו במקרה של שמוליק ראדה ז"ל, קרה שהחולה נפטר יום או כמה ימים לאחר הגשמת המשאלה שלו. הרופא המטפל או המשפחה תיארו שברגע שנגמרה המשאלה החולה הגיע למעין אתנחתא, למנוחה ולנחלה והרגיש שעכשיו אפשר לשחרר. סיפור אחד של יונת מבטא את ההשפעה הרבה של אמבולנס המשאלות על החולים: "היה לנו ילד בן 4 שלקחנו אותו למשאלה. הוא היה מועמד להשתלת עצם במשך המון זמן, לא במצב סופני, אלא קשה. הבדיקות שלו לא היו טובות והרופאים לא רצו לעשות לו את ההשתלה במשך כמעט חצי שנה", היא מתארת. "הוא יצא בין טיפולים כימותרפיים ועשינו לו את המשאלה שהוא ביקש- טיסה במסוק של מד"א וטיול. כמה ימים לאחר מכן אמא שלו התקשרה להגיד לנו שאחרי חצי שנה בפעם הראשונה בדיקות הדם שלו כל כך טובות עד שיבצעו את ההשתלה יום למחרת. הילד בסדר גמור בשנה האחרונה, ההשתלה עברה בהצלחה בינתיים. זה מדהים כי מערכת החיסון שלו הגיבה אחרת לגמרי. אז כנראה שזה באמת עושה משהו", אומרת דסקל בהתרגשות.
מה שרק תרצו
המיזם מקבל בקשות, משאלות ורעיונות רבים וצוות אמבולנס המשאלות אומר לחולים ולמשפחות- תאתגרו אותנו. מה שאתם רק רוצים וחולמים- אנחנו כאן כדי להגשים לכם את זה. עוד לא הייתה משאלה שהם לא הצליחו להגשים, וכל מקום שהם פונים אליו בבקשה לסיוע בהגשמת משאלה- משתף פעולה ברצון. "תאתגרו אותנו עם המשאלות שלכם- אנחנו ממש נשמח. אנחנו פה בשביל לעשות את התקופה הזאת קצת-קצת יותר טובה", מבקשת יונת ומתארת: "אני מרגישה שזה כבוד שהמשפחה מכניסה אותנו ברגעים האלה לתוך החיים שלהם וגורמת לנו ממש להיות חלק מהם. רוב המשפחות עדיין בקשר עם הצוותים והם הולכים ללוויות של החולים. התגובות מהמשפחה תמיד מדהימות. אני תמיד אומרת למתנדב חדש שאחרי המשאלה הראשונה שלו הוא ירגיש משהו אחר, הוא ילך לישון בצורה קצת אחרת. למרות כל העבודה וההתנדבות שלנו במד"א- זו הרגשה באמת אחרת. כי התודה והחיוך הזה- עושים לנו הרגשה מדהימה, פתאום אפשר להבין מה המהות כל הפרויקט הזה. כשאת רואה את הפנים של החולה והמשפחה שלו ביום כזה- זה מה ששווה את זה".
במחלקות ובהוספיסים בהם שוהים חולים סופניים לא תמצאו כמעט כוכבי טלוויזיה, בלונים, ממתקים והמוני מתנדבים עמוסי הפתעות. המשמעות של הגשמת משאלה, מיוחדת או אפילו פשוטה ככל שתהיה, לאדם שאין לו למה לצפות יותר בחייו מלבד להמתין לסופם המתקרב בצעדי ענק, לסיים את חייו מתוך שלווה ושלמות מסוימת- מבחינתי היא בגדר חסד של אמת. ואני מצטרפת לקריאה של צוות "אמבולנס המשאלות"- אם אתם מכירים מישהו שנותר לו עוד מה להגשים- תפנו אליהם, וכמובן, תאתגרו אותם.
