עו"ד פרופ' אבי וינרוטספר במדבר נקרא "ספר הפקודים", מכיוון שנמנים בו בני ישראל, ונאמר (במדבר א', י"ט) "כאשר ציוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני".
התחביר תמוה ולכאורה ראוי היה לומר: "ויפקדם במדבר סיני – כאשר ציוה ה' את משה".
רבי לוי יצחק מברדיטשב מיישב לפי הזוהר (חלק ג' דף ע"ג עמ' א') "קוּדשא בריך הוא, אורייתא (התורה) וישראל – חד הוא (אחד הם)". מכך נובע (זוהר חדש, חלק ב' דף כ"ד, עמ' ב') כי "נשמות ישראל הם גוף התורה, והמילה ישראל היא ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה".
כלומר, כשם שעם ישראל שיצא ממצרים מנה שש מאות אלף איש, כך אותיות התורה הם (בספירה מסוימת) שישים ריבוא. רבי לוי יצחק מבאר על כן, כי משה למד את ציוויי התורה ("אשר ציוה ה'") מספירת בני ישראל. נבאר את פשר הדברים.
ביחס לתורה מצינו במסכת עירובין (דף י"ג עמ' א') כי שלמותה היא תנאי לכשרותה. הרוב זקוק למיעוט ואם חסרה אות אחת – פסולה היא. בדומה לכך בעם ישראל, המכלול נובט מהפרטים. אין פרט זניח וכל יהודי הוא עולם ומלואו שבלעדיו אין "כלל ישראל". לכן מצינו (מועד קטן דף כ"ה עמ' א') כי מי שנוכח ביציאת נשמה של יהודי חייב לקרוע את בגדו, והדבר דומה לספר תורה שנשרף. המהרש"א מבאר, כי פטירת יהודי דומה לקריעת ספר התורה, שכן לכל איש יש אות אישית בתורה.
נאמר (תהילים קי"ט, י"ח) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". אמרו חז"ל כי דוד אמר לקב"ה "רצונך שאשמור דבריך? גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". מבאר רבי שלמה מרדומסק כי "נפלאות פירושו "נפלה אות", וכשאדם חוטא אין הפגם נוגע רק לעצמו, אלא נפלה אות מהתורה ונחסרה שלמותה. על כן, נאמר (תהילים י"ט) "תורת ה' תמימה – משיבת נפש" כי התורה שלמה (תמימה) רק כשהיא "משיבת נפש" וכל נשמות ישראל מוצאות בה את מקומן.
הזיקה בין הפרט לשלם מחייבת את הפרט לראות את עצמו כחלק מהשלם.
נאמר (משלי כ"ז, י"ז) "ברזל בברזל יחד" ואמרו חז"ל במסכת תענית (דף ז' עמ' א') "מה ברזל זה, אחד מחדד את חברו – אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה". תורה לומדים בסיעור מוחות ואש יוקדת, כי היחיד הוא רק אות אחת. הוא צר אופק ורואה את זווית הראייה הייחודית שלו. עליו לשלבה במכלול. על כן, יש ללמוד תורה "בחברותא" וחוני המעגל אף הקצין ואמר (תענית דף כ"ג עמ' א'): "או חברותא או מיתותא", (אם אין חברותא – אין קיום).
התורה ניתנה לכלל ישראל ולא לצבר של פרטים שאינם מתייחסים אל הכלל. אם הפרט ניצב בפני עצמו חסרה בתורה אות של הפרט שנפרד מהכלל, וספר התורה פסול.
אחדות ישראל היא תנאי לקבלת התורה.
רבי לוי יצחק מבאר על כן כי הספירה היא של היחידים שמהם נוצר הכלל ונוצרת התורה. לכל פרט יש שֵם ואין יהודי "פשוט" שאינו חשוב. אם פרט אחד חסר – אין מכלול, כי כל יהודי כמוהו כאות בספר תורה!
