אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])יחיאל מוהר שנולד בשנת 1921 בעיירה טרנוב בגליציה, לא הרחק מקרקוב, עלה ארצה לבדו בגיל 17 במסגרת עליית הנוער, והגיע לכפר יהושע.
במלחמת העולם השנייה בשנת 1942 אבדו עקבותיו של אחיו אברהם ברוסיה. שש שנים אחר כך, בשנת 1948 נפל אחיו ישעיהו במלחמת העצמאות בירושלים.
במהלך מבצע קדש, 1956, ביקש קצין החינוך של הנח"ל, ארי הרצברג, מיחיאל מוהר וממשה וילנסקי לחבר שיר שיוקדש למבצע. תוך שעות ספורות יצא תחת ידם של השניים השיר 'מול הר סיני', שיר שזכה לביצועים רבים ושביטא אח רחשי לב התקופה, ואת תחושת רוממות הנפש של 'בשוב העם אל (מעמד) הר סיני':
"לא אגדה רעי, ולא חלום עובר: הנה מול הר סיני הסנה, הסנה בוער.
והוא לוהב בשיר בפי גדודי בנים, ושערי העיר ביד השמשונים.
הו, שלהבת י-ה – עיני הנערים, הו, שלהבת י-ה – ברעום המנועים,
עוד יסופר על זה היום אחי, בשוב העם אל מעמד סיני.
רעי, זה לא חלום, ולא חזיון הוזה, מאז ועד היום בוער, בוער הסנה.
לוהט בזמר און בלבבות הא-ל של נערי ציון ורכב ישראל".
שמואליק טסלר, בספרו "שירים במדים", תאר זאת כך:
"…בתוך זמן קצר נכתב שיר חדש ושמו 'מול הר סיני'. חברי להקת הנח"ל הגיעו למנזר קתרינה ממוטטים מעייפות, אך הם לא שכחו לשנן בדרכם את השיר החדש. במנזר התמקם באותה שעה המטה הקדמי של צה"ל. כולם עמדו בחוץ והסתכלו על הר סיני בהתרגשות גואה. אז הוציאה נחמה הנדל את התווים של השיר החדש ואמרה שלחברי הלהקה יש הפתעה. השתרר שקט. 'אולי אתם רוצים ללמוד שיר חדש?' שאלה. כולם הסכימו, ועד מהרה שר כל המטה הקדמי של צה"ל מול הר סיני את 'לא אגדה רעי'. השירה נמשכה כחצי שעה וההתרגשות הפכה לדמעות חמות. 'תתפלא', נזכר חבר הלהקה חיים טופול, 'אבל כל הגנרלים עמדו ובכו'.
מוהר חיבר בשירו בין עבר הווה ועתיד, בין הסנה הבוער של משה רבנו לבין מלחמת קדש, בין שמשון הגיבור הנושא את שערי עזה לבין חיילי צה"ל השמשונים הנלחמים וכובשים את עזה, בין 'רכב ישראל' של אלישע ואליהו-"אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו" לבין רכבי החיילים השועטים אל היעד.
את שירו ואת התלהבותו חותם מוהר במילים: "עוד יסופר על זה היום אחיי, בשוב העם אל מעמד סיני. מאז ועד היום בוער, בוער הסנה".
ערב חג השבועות תשפ"ה, חיילי ישראל על 'רכב ישראל ופרשיו' נלחמים כשמשונים בשערי עזה, והסנה ההיסטורי והסנה הנוכחי, עדיין בוערים -' מאז ועד היום בוער, בוער הסנה.'
הר סיני, אי שם במדבר, לפני כ-3337 שנים, הוא נקודת הזינוק של העם היהודי. משם הוא יוצא אל מסעו ההיסטורי המדהים והייחודי בן אלפי השנים.
נקודת הזינוק היא הר סיני. נקודת היעד היא הר המוריה.
לעולם יבחן העם היהודי את עצמו, בימי סגריר ובימים בהירים, בעתות משבר וברגעי שמחה- מול שני ההרים הללו. כמה אנו נושאים איתנו ועלינו מההר הראשון שבמדבר, ועד כמה אנו קרובים אל ההר הנישא בראש הרים בארץ ציון וירושלים.
במצעד החיים היהודי הנצחי הזה צעדו יהודים מחרן ומאתיופיה, מצפון ומתימן, מעיראק ומערבות סיביר, מסודן ומקצווי ארץ אחרים- כשעל שפתי כולם המילה ירושלים, ובליבם אמונת הר סיני.
"מאז ועד היום בוער, בוער הסנה. לוהט בזמר און בלבבות הא-ל של נערי ציון ורכב ישראל".
