הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)המלחמה המתמשכת חושפת עוצמה ייחודית הטמונה בעם ישראל – הן בחזית והן בעורף. עמים אחרים, במצבים דומים, היו מתפרקים זה מכבר. אך עוצמה זו, המוכרת לנו מאז עלה עם ישראל על במת ההיסטוריה לפני אלפי שנים, מלווה אותו לאורך הדורות בדרכים מגוונות. היא זו שסייעה לו לשרוד את הגלות הארוכה והקשה שנמשכה אלפי שנים.
מהם, אם כן, מקורותיה של עוצמה זו?
אחד האתגרים הקיומיים המרכזיים שעמם התמודד עם ישראל לאורך הדורות הוא תופעת האנטישמיות – תופעה ייחודית שאין לה אח ורע. מדובר בשנאה תהומית כלפי העם היהודי, שאינה תלויה בסיבה מסוימת, אלא מחפשת – ומוצאת – תירוץ חדש בכל דור. שנאה זו הביאה לפגיעות קשות בנפש וברכוש ליהודים ברחבי העולם.
גם בתחום זה אנו עדים לעליית מדרגה מאז פרוץ המלחמה – לרמות שלא נראו זה שנים. בימיה הראשונים של המלחמה, כאשר מדינת ישראל הייתה פצועה וחבולה, נרשמה גל הזדהות עולמית. אך עם תחילתה של תגובת הנגד הישראלית – ועם התמשכות הלחימה – שבו רבות מהמדינות הללו לגנות את ישראל.
הן שתקו לנוכח הרצחנות של חמאס והתקיפות הברוטליות שביצע, ובחרו לגנות דווקא את מדינת ישראל, עד כדי הטלת סנקציות על מדינה המתגוננת על אזרחיה.
ולא – אין זה קשור לפעולות ישראל בעזה. במוקדים אחרים בעולם מתרחשים אירועים חמורים פי כמה, ולעיתים קרובות המדינות המגנות את ישראל היו שותפות בעצמן לפעולות אלימות בהרבה.
אם כך, מדוע הן מגנות ומחרימות? האם מדובר רק בצביעות – או שמא יש כאן משהו עמוק יותר?
מי שמכיר את ההיסטוריה ומביט לאחור רואה כיצד דפוסי האנטישמיות שבים ומופיעים גם בזירה הנוכחית.
במהלך הדורות ניסו רבים להסביר את תופעת האנטישמיות, אך ההסברים שניתנו – גם כשהם מציעים תובנות – אינם מצליחים להסביר את עוצמת השנאה וחריפותה.
האם יש קשר בין התחזקות התופעות האנטישמיות לבין הרגעים שבהם ניכרת העוצמה הישראלית הייחודית – דווקא כאשר היא מצליחה להכריע את אויביה?
חז"ל עמדו על נקודה זו. כדרכם, הם לא הסתפקו בניתוח חיצוני של העובדות והתסמינים, אלא העמיקו לשורשיה העמוקים והנסתרים של התופעה.
פרשת במדבר סמוכה לחג מתן תורה. יש קשר מהותי בין מתן התורה לעם ישראל במדבר לבין שנאת האומות. השהות המאתגרת של עם ישראל במדבר – מקום שלא ניתן להתקיים בו על פי דרך הטבע – חישלה את אופיו של העם כהכנה לקראת העתיד.
זאת ועוד: נתינת התורה במדבר סיני הייתה ב"כפיית הר כגיגית". עצם הצורך בכפייה מבטא את חיוניותה של התורה, שבלעדיה יחסרו לאומה כח חיים חיוני ויכולת להתמודד עם אתגרי קיומה: "רק אם אנחנו מקבלים את התורה ושמים אותה לתורת חיים וחקת־לאום בארץ עברנו ועתידנו, בארץ ישראל, תהיה תחייתנו הלאומית תחיה מבוססת, בעלת שורשים חזקים ואמיצים ואחרית ותקווה. תחיה שתחדור באור־חייה בתוך כל השדרות של האומה, הרחוקות והקרובות, שתפליא את כל העמים בפלאי הופעותיה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 167).
למתן התורה במדבר יש גם פן נוסף ומשלים: הוא מבטא את האמת האוניברסלית של התורה, שראוי שגם האומות יילכו לאורה: "הדבר המציין את השינוי שנעשה בישראל ובעולם ע"י קבלתה של תורה דווקא במדבר, בהר סיני – לא בארץ המיוחדת לישראל, כי אם במדבר, במקום הפקר לכל – הוא מורה באמת כי תוכנה הפנימי של התורה הוא ענין ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא ענין עליון ומופלא מן האדם יש כאן, אלא ענין הולם את האדם, אשר מבלעדיו ייחשב לחיה רעה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 168).
אולם האומות לא רצו לקבל את התורה. רק עם ישראל קיבל אותה – ומאז נוצר הקונפליקט בין האומות לבין הר סיני ועם ישראל: "מאי הר סיני? (מה פשר שמו א.ש.) – הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פ"ט ע"א).
רש"י מבאר שהשנאה שירדה מסיני הייתה כלפי אומות העולם שלא רצו לקבל את התורה. אולם הרב יעקב ריישר (המאה ה-17) פירש אחרת: השנאה שירדה הייתה מצד האומות כלפי ישראל: "אין הכוונה שעובדי כוכבים נשנאים. וכו'. אלא הכי פירושו 'שירדה שנאה' – דהיינו שהם שונאים אותנו! כדאיתא במדרש: בשביל התורה והמצוות שאנו מקיימים, הם שונאים אותנו יותר מכל האומות" ('עיון יעקב' שם).
זהו השורש האמיתי של האנטישמיות שנולד בסיני– וכל שאר ההסברים הם תירוצים בלבד.
כך גם כתב הרמב"ם: "ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר: 'ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים' – קנאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה. וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה. ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו – ואלוהים הוא, ומי ירב לו" (איגרת תימן).
שני צדדים חשובים למטבע של מתן תורה והמדבר, וחשוב להיות מודעים לשניהם: האחד – מקור העוצמה של עם ישראל; והשני – שהעובדה הזו עצמה היא שמחוללת את השנאה כלפיו מצד האומות.
