יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

בעיצומה של פרשת נשא, מטיל ה' על הכוהנים משימה לדורות עולם – לברך את עם ישראל: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם". מאז, מדי יום ביומו, מברכים הכוהנים את העם בברכה המוכרת והמרגשת בכל פעם מחדש, ברכה בת 15 מילים שיש בה הכל: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

בתוך הברכה הזו שזורות שתי מילים שחוט של חן שזור ביניהן: יָאֵר ושָׁלוֹם. על המילה "יָאֵר" אומר רש"י במקום: "יראה לך פנים שוחקות"; המילה "שָׁלוֹם" החותמת את ברכת הכוהנים מתכתבת ישירות עם הפסוק בפרשת 'בחוקותי', שם כתוב: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ". אומר על כך רש"י מילים הראויות להילמד ולהיחקק לדורות: "ונתתי שלום – שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת 'ונתתי שלום בארץ', מכאן שהשלום שקול כנגד הכל". על המילים הללו אומר הרמב"ן: "ונתתי שלום בארץ – שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו".

בפשט הדברים, הפנים השוחקות של יָאֵר, הן אלו של ה' שמראה לעמו פנים שוחקות. ואולי ניתן גם לומר שפנים שוחקות בין בני אדם הם תנאי למצב של שלום. שלום ביניכם, לפי הסברו של הרמב"ן, ושלום סביבכם לפי הסברו של רש"י.

שאיפת האדם והעולם היא שלום, שהרי אם אין שלום אין כלום, שהשלום שקול כנגד הכל. כדי להגיע לשלום המיוחל הזה, יש צורך להסיר חסמים של מחלוקת ושנאה הן במעגל החיים האישי, הן במעגל החיים החברתי-קהילתי, הן במעגל החיים הלאומי-עולמי. אחת הדרכים המרכזיות והמשמעותיות להסרת החסמים הללו היא מאור הפנים והפנים השוחקות. כמו תמונת מראה, כאשר תהיה הארת פנים בין אדם לחברו, תהיה הארת פנים אלוקית לבני האדם.

מתוך כך מדויקות הן המילים הפותחות את ברכת הכוהנים: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ". לא די להסתפק רק בעצם הברכה "יְבָרֶכְךָ ה'", אלא יש גם צורך לשמר אותה שתתמיד ולא תינזק – "וְיִשְׁמְרֶךָ". רק כך בסופו של דבר תזכה הברכה ונזכה כולנו להשלמה, לשלמות ולשלום.