החילונים שלומדים גמרא

העגלה המלאה: ישיבה חילונית ולימודי גמרא לחילונים – אלו רק חלק מהיוזמות שנותנות מענה לאנשים חילונים שמעוניינים להעמיק בלימודי היהדות ולהתחבר לזהות היהודית שלהם – מבלי לשמור על ההלכה. מה שבטוח, לא רק חובשי כיפות ילמדו תורה בליל שבועות. יצאנו לבדוק

אביגיל קורי, מורה בת 32, היא חילוניה 'גמורה', כהגדרתה, שגדלה בבית חילוני מהסוג של יוצאי הקיבוצים. ובכל זאת, מאז שהייתה ילדה אהבה ללמוד תנ"ך בבית הספר, וכשלמדה באוניברסיטה לשון עברית – בחרה ללמוד בנוסף מספר קורסים שקשורים במקרא, בפילוסופיה יהודית, ועוד. "נפתח לי עולם שמאוד סקרן אותי", היא משתפת. "אבל, זה גם היה מאוד זר עבורי. הבנתי שיש שם משהו אבל לא הבנתי בדיוק מה, ומאוד רציתי לגלות אותו. הרגשתי שיש בגמרא משהו שיכול גם לאתגר אותי מאוד וגם ללמד אותי לחשוב בצורה אחרת ממה שאני רגילה, ורציתי להכיר את הספרים יותר לעומק".

במקרה, אביגיל נתקלה בפרסומת של שטייגען, פרויקט בו חילונים לומדים גמרא, שם מצאה את מקומה ונשאבה ללימודי הגמרא.

אביגיל: "בהתחלה באתי ללימודים בחשש כי לא הבנתי בזה, רציתי שיעשו לי סדר ויסבירו לי הכל מהתחלה. להפתעתי מצאתי את עצמי לוקחת עוד ועוד קורסים ומפגשים, נהניתי ורציתי עוד ועוד מזה".

לימוד ברבאק

שטייגען – 'לימוד ברבאק' בסלנג של ישיבות, הוקם על ידי מספר אוהדי גמרא – חילונים שרצו לאפשר לאנשים חילונים שלא למדו מעולם גמרא ורוצים למלא את אותו 'חור בהשכלה' לעשות זאת.

"זה התחיל כמשהו קטן וגדל הרבה מעבר למה ששיערנו, הפרויקט הפך להיות העבודה שלנו", מתארת בר נתיב, מובילת פרויקט שטייגען. "אנחנו עושים לימוד גמרא 'הארד קור' בסגנון ישיבתי – בלי לדבר על זהות, ערכים ואמונה, אלא צוללים תוך הטקסט, מבינים איך הוא עובד, מקשים עליו, מנסים להבין איך מסתדרים עם המערכים הלוגיים הסבוכים, מה עושים עם הארמית ומה עושים עם רש"י".

בר, שגדלה בבית חילוני, נחשפה לראשונה לגמרא דרך סט ספרי ש"ס שירשה מסבה ז"ל, שגדל בהונגריה ולמד שם בחיידר, ואחרי השואה הפסיק לשמור מצוות, אך המשיך ללמוד גמרא.

עוד בתיכון היא התעניינה בספרות דתית – על שלל סוגיה, ומכל הדתות. אז, היא רצתה להעיף מבט "בערמה החומה הגדולה הזאת" של סבה, ושלפה ממנה את מסכת סנהדרין. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

"ממש התלהבתי", היא נזכרת. "מה שהכי משך אותי זה שאני לא מבינה כלום – זה כתוב באותיות עבריות ואני לא מבינה, והייתי רגילה להיות מהחכמים בבית הספר… הרגשתי שיש שם איזה משהו ומצא חן בעיניי שאני אוכל ללמוד את זה בעצמי וברצינות, ולא אצטרך מישהו שיתווך לי את זה, זה שלי".

מה שהכי משך אותי בגמרא זה שאני לא מבינה כלום – זה כתוב באותיות עבריות ואני לא מבינה, הרגשתי שיש שם איזה משהו

וזה לא קרה רק לה. חבר שישב בביתה עתיר הספרים הבחין בין יתר הספרים בסט הגמרא של סבה, והתעניין. בר מפרטת: "הוא אמר לי שמעניין אותו ללמוד ולהבין משהו מזה, אבל הוא רוצה להיות בטוח שאף אחד לא מחזיר אותו בתשובה או שיש בלימוד איזו אג'נדה כזו או אחרת או איזו תחפושת. הוא רצה ללמוד משהו מלב הלמדנות היהודית באופן רציונלי, שהוא יוכל גם להיות ביקורתי ולא יצפו ממנו בהכרח להסכים עם מה שכתוב. חיברתי את הנקודות ומשם 'שטייגען – חילונים לומדים גמרא' התחיל".

רוב תכניות הלימוד בשטייגען הן תכניות ערב קצרות, שנראות כמו סדר לימוד: פתיחת גמרא, חברותות ובסוף לימוד משותף. קיימות גם תכניות לימוד אינטנסיביות ובהמשך גם תכניות ארוכות טווח בהן יהיה אפשר להעמיק בגמרא עוד יותר ברצינות. מי שמלמד את החומר הם דתיים לשעבר, חרדים לשעבר ויש אפילו חילונים שהיו בישיבה למשך תקופה מסוימת.

"זה נעשה הרבה יותר לגיטימי ללמוד את זה, וכיום אנשים מרגישים הרבה יותר בנוח לספר לחברים שלהם שהם לומדים גמרא מבלי שיחשדו בהם שהם הופכים לחרדים", בר מציינת.

מה אתם לומדים?

בר: "אנחנו לומדים בעיקר נזיקין – גם מבחינת סגנון הלימוד זה מאוד 'הארד קור', וגם זה נוח כי זו מסכת שלא מדברת על מצוות מאוד ספציפיות שמרגישות לחילונים כעולם אחר לגמרי, וגם, המסכת הזו היא משהו יסודי בלימוד הישיבתי. זה מקום טוב להתחיל בו".

והיא מדגישה, הלימוד בשטייגען לא מתאים לאנשים שמחפשים 'להתחזק' בשמירת מצוות.

בר: "מי שמגיעים אלינו מגדירים את עצמם חילונים למהדרין. אין התקרבות לדת או ליהדות בעקבות הלימוד, כי מראש זה לא מה שמחפשים האנשים שמגיעים אלינו. מה שכן, להרבה אנשים זה פותח את התאבון לעוד לימוד.
"לרוב מגיעים אלינו צעירים בגילאי 25-35 בלי רקע בגמרא בכלל, או עם מעט מאוד רקע, בעיקר הייטקיסטים/ות, רופאים/ות, עורכי עיתונות, אנשים מאוד משכילים ומאוד סקרנים שפשוט מרגישים לא בנוח עם זה שיש להם 'חור בהשכלה' דווקא בתחום הזה. הם מגיעים להשלים את הידע של 'איך ללמוד', ידע שעדיין סגור בעולם הישיבות וקשה מאוד להשיג אותו אם אתה לא מגיע למקום דתי שמצפים ממך בו לחזור בתשובה או משהו בסגנון. ללמוד גמרא בעצמך זה מאוד קשה, ואותם חילונים פשוט מרגישים שהגמרא שלהם, והם לא יודעים מה זה כמו שהם היו רוצים לדעת, ולכן הם לומדים גמרא – ונהנים מהלימוד. ובאמת, קשה להפסיק. זה כל כך כיף, הדבר הזה של לדבר ב'לימוד' זה ממש קורה, כיף לראות את זה".

לא קשה להם עם הארמית?

"זה הרבה פחות מסובך משחושבים", היא משיבה. "יש אותיות קבועות שמתחלפות, יש מילים שהתרגום שלהן לא כל כך משנה כמו הפונקציה שלהן בתוך הדיון. ובסוף, אלו אנשים שרגילים ללמוד כל כמה חודשים שפת תכנות חדשה, זה לא מסובך עבורם".

הקסם שבגמרא

וזה בדיוק מה שאביגיל, שמדברת על לימוד הגמרא בהתלהבות של תלמיד ישיבה אדוק, מצאה בשטייגען.

אביגיל: "שם לא הייתה שום תחושה שמישהו מנסה לקרב אותי לדת, שאותי, אישית, זה מרתיע. אני רוצה להרגיש שאני לומדת בתוך חופש. בשטייגען הרגשתי בנוח כחילונית גמורה, כי שם לוקחים את לימוד הגמרא כתחום דעת, כהסתכלות אחרת גם על החיים וגם כדרך אחרת לחשוב ברמה האינטלקטואלית.

"זה היה בסדר שלא ידעתי מה ההבדל בין תלמוד למשנה ושולחן ערוך, הם הסבירו הכל, זה היה מאוד נגיש. זו הייתה הזדמנות ללמוד ולהרגיש גם חכמה וטובה בדבר הזה ולהבין שיש לי את היכולת ללמוד את המיומנות של ההתפלפלות וליישם אותה ולחבר את זה לחיים שלי. הלימוד היה מאוד מסובך וקשה, וזה מה שאהבתי בזה. הארמית דווקא לא הייתה קשה עבורי, אבל היה לי קשה בהתחלה להבין את הלך המחשבה. הרבה פעמים כשהמורה הסביר היקשים או מהלכים מחשבתיים שיש בהם לוגיקה כמעט מתמטית – זה היה ממש קשה להבנה. אבל, זה גם הכניס בי רצון להתחדד ולהעמיק עוד יותר".

גילית את הסוד שחשבת שיש בגמרא?

"גיליתי את הקסם הזה, גיליתי שהדבר שחשבתי שקיים שם – באמת יש אותו", אביגיל משיבה, ומפרטת: "בעיקר את דרך החשיבה, האפשרות לחשוב בצורה אחרת ממה שאני רגילה, לאמץ את המוח בדקויות, מה שבטח מובן מאליו בשביל אנשים שלמדו גמרא מגיל צעיר.

"מה שהכי הדהים אותי שם ולקחתי איתי לעבודה עם הילדים בבית ספר – זה החברותות; איך ללמוד נכון בחברותא. זה ממש שינה אצלי משהו בהבנה של איך לומדים. היכולת הזאת מתוך עצמי ומתוך הבן אדם שאיתי להתחדד ולחדד אחד את השני – זה מעצים את האינטלקט של שני הצדדים ושל כולם ביחד וזה מאוד תפס אותי ומשך אותי לרצות ללמוד עוד באופן כללי, וגמרא בפרט".

היו הרבה שאלות – 'את מתקרבת לדת?' 'חוזרת בתשובה?' חשבו ש'מסיונרים' תפסו אותי. הרבה מכרים שלי חשבו שזה מוזר שאני לומדת גמרא

המפגש עם הגמרא, כנציגת היהדות, היה ייחודי עבור אביגיל. מצד אחד, היא העצימה את הביקורת שלה כלפי היהדות, בעיקר בכל מה שקשור לתת-ייצוג של נשים והופעת קולות גבריים גרידא, וכן בסוגיות שמאוד רחוקות מאורך חייה. מה שכן, היא גם הופתעה לטובה:

"העובדה שבתוך הדבר הזה, בגמרא, יש מקום לאינסוף ויכוחים ובחינה עצמית חוזרת ונשנית של הפרשנויות – זה היה מאוד חזק עבורי, זה משהו שאני לא מכירה, וזה האיר לי את היהדות באור אחר. היו איתי אנשים שהתחברו יותר לזהות היהודית שלהם, אבל בעיקרון זה היה לימוד אינטלקטואלי".

"פתאום, כשאני חושבת על זה", היא מוסיפה ומפתיעה את עצמה, "זה כן חיבר אותי באיזה שהוא מקום ליהדות שלי – לא התוכן אלא עצם העיסוק, עצם ההיכרות עם הספרים – הרגשתי יותר מחוברת ליהודיות שלי, אבל לא ממקום דתי".

איך הסביבה שלך הגיבה לזה שאת לומדת גמרא בכזאת אדיקות?

"היו הרבה שאלות – 'את מתקרבת לדת?' 'חוזרת בתשובה?' זה היה להם מאוד לא מוכר", היא משיבה, "חשבו ש'מסיונרים' תפסו אותי. הרבה מכרים שלי חשבו שזה מוזר שאני לומדת גמרא, אבל אלו בעיקר אנשים שלא באמת יודעים על מה מדובר. מי שהסברתי לו לעומק בדרך כלל הבין, ויש לי חברים שהלכו ללמוד גמרא בעקבותיי, והלוואי שנצליח ללמוד עוד ועוד גמרא ולהעמיק בזה", היא מסיימת כאחרוני הרבנים…

ישיבה חילונית

בין שלל הישיבות בירושלים, כבר למעלה מעשור נמצאת ישיבה השונה מאוד בנוף – הישיבה החילונית בירושלים.

שם, הלימוד המעמיק מיועד בכלל לחידוד הזהות היהודית החילונית והתפתחותה. יש מי ש'הציצו ונפגעו', אבל הלך הרוח לא מתכוונן ולא מתכוון להתחזקות דתית של תלמידי הישיבה.

"הישיבה החילונית בירושלים היא מרכז חינוכי שמרכז בתוכו כמה אפיקי פעילות שמנגישים את התרבות היהודית לקהל רחב, צעיר וחילוני בעיקר, שמגיע ללא רקע ביהדות", מפרט ד"ר אריאל לוינסון, ממייסדי ומנהלי הישיבה החילונית בירושלים. "יש לנו תכניות חינוך חדשניות שמבקשות לחבר צעירים וצעירות בגילאים שאחרי צבא, בתקופת החיפוש הגדולה של המסעות הרוחניים הפנימיים והגיאוגרפיים בעולם בחיפוש אחר זהות, רוחניות והשראה – ואנחנו מזמינים אותם לתכניות בירושלים להכיר את התרבות היהודית על גווניה וגם להכיר את ירושלים לעומק ולהתחבר אליה".

הישיבה החילונית בירושלים מציעה מספר תכניות, חלקן במתכונת ישיבתית וכוללות לינה, תוך לימוד משותף של גברים ונשים יחד, לאורך ארבעה חודשים או לחודש אחד בלבד (אלול), תכנית קיץ ועוד, וחלקן בתצורת בתי מדרש ערב, למי שרוצים ללמוד אך לא יכולים להתמסר לתכנית מלאה.

בנוסף, הישיבה מפיקה אירועי תרבות רבים לציבור הרחב, שמשלבים בין יהדות ותרבות ישראלית, ופונים לצעירים בשפה חילונית ישראלית כדי לפתוח וליצור חיבורים לתרבות וזהות יהודית ישראלית. למשל, לתיקון ליל שבועות של הישיבה מגיעים כ-800 צעירים וצעירות בכל שנה.

מי שלמדו בישיבה, התחברו ונשארו והחליטו לעבור לגור בירושלים לאחר התכנית, ממשיכים להגיע ללמוד בישיבה, נפגשים לארוחות שבת ועוד, ויצרו מעין קהילה סביב הישיבה גם שנים אחרי, "התכניות מהוות שער כניסה לחיים מלאים של משמעות וזהות", ד"ר לוינסון מסביר. "אלו משפחות צעירות עם ילדים – דור חדש שיודע לשלב את התרבות היהודית בחיים שלהם, אנשים שפועלים מתוך מקום מאוד מחובר כשהם יודעים מה מתוך התרבות היהודית הם יכולים לקחת איתם".

הלימוד אצלכם מזכיר מודל של ישיבה קלאסית?

"לא, זה מאוד אחר", ד"ר לוינסון משיב. "ראשית, אופן הלימוד הוא מאוד מגוון – אין רק חברותות או סדרים ולימוד עצמי. בסופו של דבר, רוב התלמידים מגיעים בלי רקע אורייני עמוק ולא יכולים לפתוח גמרא או משנה לבד ולכן יש הרבה עזרה וליווי ברכישה של כלים ושפה, ומתוך כך הרבה סוגים של מפגשי לימוד: שיעורים פרונטליים, לימוד עצמי, סדנאות, חברותות ועוד.

"בנוסף, אנחנו לא מרוכזים בספר לימוד אחד מרכזי, אנחנו לא לומדים גמרא באינטנסיביות של ישיבות דתיות. אנחנו לומדים גמרא ולצד זה תנ"ך, וגם היסטוריה, מחשבה יהודית ופילוסופיה. אבל, יש לנו משימה יותר גדולה מהישיבות הדתיות, כי אנחנו פותחים את כל החלונות אל העולם – גם אל התרבות הכללית, פילוסופיה והיסטוריה, סוגיות חשובות בחברה הישראלית, מגוון הזהויות של החברה הישראלית, סוגיות עכשוויות בכלכלה ובמגדר, ועוד. כלומר, יש לנו שתי עגלות למלא – העגלה היהודית הקלאסית שאנחנו מאוד מחויבים אליה ורוצים להכיר אותה, ולצידה, התרבות העברית החדשה שנוצרה פה בארץ ישראל וגם בתקופת ההשכלה, בנוסף לזה שאנחנו מרגישים שצעיר וצעירה צריכים לרכוש שפות, ספרות ולימוד שמרחיבים את הידע שלהם על העולם הגדול. מה שכן, התלמידים לומדים לאורך כל היום – מהבוקר ועד הערב, כמו במתכונת ישיבתית".

היופי בישיבה חילונית זה שהיא יכולה להראות מגוון דרכים, מפגשים וזהויות יהודיות ולפתוח את השערים ולא לצמצם במובן של לתת לתלמידים תחושה שיש רק דרך אחת נכונה להיות יהודי

כל הדרכים להיות יהודי

ד"ר לוינסון הוא ממקימי הישיבה. זה התחיל כשהוא ועוד מספר חברים לימדו במערכת החינוך בירושלים והבחינו בפער הגדול בין הדור הצעיר בישראל ובין עולם התוכן היהודי, ובבעייתיות שנוצרת מעצם העובדה שהצעירים נחשפים ליהדות באמצעות מבחנים ובגרויות בלבד.

"זה המסר הכי לא טוב שאפשר לשדר למישהו בנוגע לדברים שחשובים לחייו ויכולים להיות אבני בניין לזהות שלו. הרי המערכת משדרת לתלמידים שאחרי הבגרות הם יכולים לשכוח מזה, ורובם יוצאים עם המון ניכור ומרחק ופערים מאוד גדולים ותחושה שהיהדות לא רלוונטית להם, הרבה בגלל הפוליטיקה והמייצגים של היהדות במערכת הפוליטית שמרחיקים את הציבור הכללי מלימוד יהדות", הוא סבור, וממשיך:

"רצינו ליצור מקום שבו צעירים אחרי צבא יכולים להרגיש בטוחים לשאול את כל שאלות הזהות שמקיפות אותם בתקופה הזאת ולקבל ליווי ותמיכה. רצינו לפתוח להם שערים שמחברים אותם ליהדות באופן משמעותי ורלוונטי לחיים שלהם, ולחבר אותם גם לירושלים וגם למקורות הקלאסיים והרבניים שלנו וגם למקורות החילוניים של הזהות שלהם – לדעת איך נולדה היהדות החילונית ואיך היא התעצבה ועיצבה את עולמנו, הרי כולנו מושפעים מהצמיחה של יהדות הומניסטית וחילונית. שיידעו מאיפה הם באו ומי היו היוצרים והיוצרות שהביאו לעולם את העברית החדשה".

המורים בישיבה החילונית הם מגוונים, על כל הציר שבין חילוני לדתי. "היופי בישיבה חילונית זה שהיא יכולה להראות מגוון דרכים, מפגשים וזהויות יהודיות ולפתוח את השערים ולא לצמצם במובן של לתת לתלמידים תחושה שיש רק דרך אחת נכונה להיות יהודי", ד"ר לוינסון מסביר.

איזה חומרי לימוד אתם בוחרים ללמד בלימודי הקודש?

ד"ר לוינסון: "אנחנו רוצים לחשוף אותם לתופעות שהם לא מכירים, כמו איך נוצרה הספרות והתרבות היהודית הרבנית – מההיסטוריה, איך התעצבה היהדות, היכרות עם עולם ההלכה, האגדה והגמרא והשאלות והתשובות, הפילוסופיה היהודית ועוד, אז נלמד את המקורות כמו שהם כדי להבין את הדברים האלה. בנוסף, בכל שבוע יש לנו נושא אחר בישיבה, כמו ירושלים, שבת, אהבה וכו', אז בכל שבוע נקרא סוגיות תחת הפרספקטיבה הזאת וגם נקרא סוגיות שרוצות לחזק את ההבנה של יהדות כתרבות מתפתחת ומשתנה ומחוברת לעולם שיכולה לעמוד גם בקנה אחד של צעיר וצעירה חילוניים שיכולים לקבל ממנה השראה".

"זה נעשה לפי סט הערכים שלנו, ממש כמו כל זרם, הרי כל זרם בוחר לו את המקורות שעומדים בקנה אחד עם העמדות שלו, בדיוק כפי שהחרדים עושים", הוא מחדד.

לישיבה החילונית בירושלים מגיע מגוון רחב מאוד של ישראלים שאינם שומרי הלכה – חילונים, מסורתיים, יוצאים בשאלה מהמגזר הדתי ולאחרונה גם יותר ויותר יוצאים בשאלה מהמגזר החרדי שרוצים להכיר יהדות אחרת מזו שגדלו עליה.

משבר זהות

לין קנדלר, בת 23 מקדימה, לומדת כעת ב'תכנית המעין' של הישיבה החילונית בירושלים.

היא גדלה בבית חילוני, והשתחררה לפני חצי שנה משירות של 4 שנים בצבא לאחר תפקידי קצונה. בצבא פגשה בבני המגזר הדתי, ואף הייתה בזוגיות עם דתי לשעבר ופגשה את משפחתו הדתית, וכל אלו השפיעו עליה:

"הבנתי שמאוד מעניין אותי העולם הזה של יהדות, של ציונות, וגם הרגשתי שבצבא החיבור שלי לארץ מאוד התחזק", היא מתארת. "לקראת השחרור התחלתי להתנסות במדיטציה ובעולם של הבודהיזם, והחלטתי שלפני שאני בכלל טסה ומטיילת בעולם ומחפשת דברים במקומות אחרים – בא לי ללמוד על מה שיש לנו פה, ביהדות. רציתי ללמוד על יהדות, ערכים, על ציונות, על מסורת, והגעתי לישיבה החילונית בירושלים".

לקראת השחרור התחלתי להתנסות במדיטציה ובעולם של הבודהיזם, והחלטתי שלפני שאני בכלל טסה ומטיילת בעולם ומחפשת דברים במקומות אחרים – בא לי ללמוד על מה שיש לנו פה, ביהדות

כחילוניה בישראל, לין חוותה מעין משבר זהות, שניסתה להתמודד איתו באמצעות לימודי יהדות בישיבה. "התכנית מנסה לייצר אלטרנטיבה של יהדות חילונית, מתוך הבנה שלחילונים בארץ יש פרספקטיבה יותר צרה ומתוך זה גם פער זהותי, הם מרגישים איזו שהיא 'תלישות' כזאת, ובגלל זה אני מרגישה שבשנה האחרונה הנושא של שורשיות וחיבור לארץ התעצם בי. בישיבה נותנים טעימה מהרבה עולמות תוכן כדי לאפשר גם לזרם החילוני למצוא את עצמו בתוך העולם הזה – להבין מה היה מעניין אותו ללמוד יותר, איך הוא יכול להרגיש קצת יותר קשור.

"התכנים שמעניינים אותי בעיקר הם דברים שקשורים ליהדות, כמו גמרא ותנ"ך, ואני אישית כן הייתי שמחה להתמקד עוד יותר בלימודי היהדות ממה שמתאפשר כרגע בתכנית, ללמוד על מצוות והלכות ולמה מקיימם אותן, וכדומה. השיח על דת ויהדות מאוד משמעותי עבורי".

לימודי יהדות היו זרים לגמרי עבורך?

"כן, זרים לגמרי", לין משיבה. "למדתי תנ"ך בתיכון, אבל בבתי הספר הממלכתיים קוראים את סיפורי התנ"ך כסיפורים בלבד, ואפילו לא מקשרים אותם לאיך זה משפיע עלינו היום, לא מדברים על מה זה תנ"ך ועל איך הוא הגיע אלינו. הכל תלוש. זה לא מייצר קשר. ולי עוד היו מורים נהדרים לתנ"ך ואהבתי ללמוד תנ"ך, אבל ההיבט הזה היה חסר.

"בישיבה החילונית למדנו לקרוא כתב רש"י ואיך ניגשים לדף גמרא ועל פרשנויות ועל תנאים ואמוראים – בסוף את לומדת את ההיסטוריה של העם היהודי ומעלה שאלה מתי בכלל הוא נוצר ומה זה ישראל, שאלות שלא יוצא לדבר עליהן באף מסגרת אחרת שאני פגשתי, ואני מאוד מתחברת לזה".

כצפוי, כשסיפרה שהיא הולכת ללמוד בישיבה חילונית, רוב חבריה של לין תהו אם היא חוזרת בתשובה.

"לחילונים זה מוזר לחשוב שמישהו ירצה ללמוד יהדות, הם ישר חושבים שמדובר בתהליך התקרבות לדת", היא מתארת, "אני חושבת שזה בגלל שהדת והמדינה לא מופרדים כאן ולרבנות יש מונופול חזק גם על חיי החילונים, ולכן יש לי הרבה חברים שמאוד מתנגדים לכל מה שקשור ביהדות וממש 'עיקמו גבה' כשסיפרתי שזה משהו שמעניין אותי ללמוד".

יהדות מחוברת

אז עד כמה באמת יש ביקוש ללימודי יהדות מצד חילונים? ד"ר לוינסון מספר שכ-100 תלמידים לומדים בישיבה החילונית בירושלים בשלל התכניות, כשבחלקן אף יש רשימות המתנה, ובנוסף, מגיעים אלפי משתתפים לאירועי התרבות של הישיבה, וישנם כמה מאות בוגרים שחיים חיים קהילתיים עשירים כבר כמה שנים.

אתם מבחינים באיזו שהיא מגמה?

"יש מגמה כפולה והפוכה", ד"ר לוינסון משיב. "יש המון חיפוש אחר רוחניות, טקסים והשראה, ומצד שני- יש המון רתיעה מכל מה שמרגיש ממוסד, יהדות ממוסדת, אורתודוכסית, ממסד רבני, הייצוגים הפוליטיים של הרבנות – זה יותר ויותר מרחיק את האנשים. אנחנו רואים בעיקר בתקופה האחרונה שחומות הניכור והשם הרע שיוצא לעולם היהודי גובר – ואנחנו צריכים לעבוד פי שניים יותר קשה כדי לחשוף את הצדדים היפים שביהדות".

יש תלמידים שכחלק מהחשיפה ומההעמקה מתקרבים ליהדות ומתוך זה גם לדת ו'בטעות' חוזרים בתשובה?

ד"ר לוינסון: "לא בטעות. אנחנו מאוד מעודדים אות התלמידים לא להישאר בעולם של לימוד אלא להיות גם בעולם של מעשה ולחשוב על איזה מאפיינים מתוך ההלכה ככלי שהוא מעצב אורח חיים הם יכולים לקחת לעצמם. היו תלמידים שהגיעו אלינו בתהליכים של חזרה בתשובה והבינו שזה לא המקום בשבילם, אבל המון תלמידים יוצאים מפה עם מנהגים חדשים והלכות חדשות שהם לוקחים על עצמם כדי להכניס את אורח החיים היהודי באופן קבוע לתוך החיים שלהם. זו לא תהיה חזרה בתשובה במובן של לעזוב את הזהות החילונית ולאמץ זהות דתית, אלא יצירת יהדות מחוברת שיש לה מאפיינים הלכתיים, מעין 'הלכה ישראלית' שהם מעצבים בעצמם.

"התלמידים גם יוצרים איזה שהוא אורח חיים קהילתי שבתוכו הם עושים קבלות שבת וממשיכים ללמוד מקורות יהודיים, אז בוודאי שהם נעשים יותר מחוברים וממשיכים את זה לתוך החיים שלהם, אבל לא את כל ההלכה 'כחבילה אחת'".

(נשא – שבועות תשפ"ג)