מערכת שבתון
הרבנית דבורה עברון, חברה בתנועת 'הנתיב השלישי'
קבוצה של אנשים מתקרבת למשה. הם מבקשים לדבר איתו. על פני כולם הבעת תחינה: "אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת קָרְבַּ֤ן ה' בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל" (במדבר ט, ז). עם ישראל עושה פסח בפעם הראשונה במשכן. קבוצה זו של אנשים טמאים מוצאים את עצמם מחוץ לאירועים. מנגד, הם רואים ולשם לא יבואו. מתוך הצער הם פונים למשה ומבקשים תשובה. למה ניגרע?
פנייה דומה תתקבל מקבוצה של חמש נשים, שיתקרבו גם הן למשה ויבקשו לדעת למה ייגרע שם אביהן מתוך משפחתו. מדוע לא תינתן נחלה בארץ ישראל למשפחת אביהן? מבין השורות נדמה שאפשר לשמוע תשובה אפשרית – "מקומכם ייגרע מפני שיש חוקים ויש הלכה, וכך קיבלנו מפי ה'. טמאים לא עושים פסח ונשים לא נוחלות. זו המסגרת. מה שבפנים בפנים, ומה שבחוץ בחוץ".
משה נמנע מלענות ופונה לקב"ה. בשני המקרים הקב"ה נותן תשובות מורכבות. מצד אחד, הטמאים ובנות צלפחד מקבלים מענה לבקשותיהם. הטמאים ומי שהיה בדרך יעשו פסח על מצות ומרורים, וחוקי הירושה יאפשרו לבנות לרשת את אביהן; מצד שני, הפתרונות הללו אינם זהים לדבר עצמו. פסח שני נעשה באייר ולא בניסן, ובנות יורשות רק אם אין לאביהן בנים. תשובותיו של הקב"ה מלמדות אותנו תורה חשובה על אודות עם ישראל כחברה וקהילה. עם ישראל הוא חברה נתונה. קהילה בה אמנם יש גבולות, ובו בזמן היא נמצאת בדינמיקה תמידית ושואפת להכיל את כל מי ששייכים אליה. לדוגמה: פסיקת הלכה לאורך הדורות, באופן שמחזיק בהתפתחות ההלכה עד עתה מחד והתבוננות בצורכי השעה והעם מאידך, היא עמוד שדרה בחברה כמו זו שלנו.
הטמאים ובנות צלפחד חוששים שעם ישראל הולך ונבנה כחברה שחוקיה מגדירים אותה וקובעים מי בפנים ומי בחוץ באופן הרמטי, כך שמי שאינו עונה על קריטריונים ברורים בכל זמן לא ימצא בה את מקומו. הם קרבים למשה ושואלים "למה ניגרע?", למה נושלך הצידה כמו חלקי אבן שהפסל מסתת וזורק מפני שהם לא מתאימים ליצירה שהוא מבקש ליצור? כפי הנראה, משה מבין את שאלתם ותמה על כך בעצמו. לכן, הוא אינו יכול להשיב להם. תשובה על כך יכולה להינתן רק על ידי מי שקבע את הגבולות מראש, ע"י מי שהצמיח את עם ישראל. מתשובותיו של הקב"ה אנחנו למדים שאנחנו מצווים להתאמץ ולהיות יצירתיים כדי לשמור על מקום לכולם ולכולן. רק כך עם ישראל יכול להיות שלם.
