הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
יש לחשוב כיצד ניתן לבנות מהלך המאפשר מחלוקות ומאבקים, ובד בבד אינו קורע את התשתית היסודית של האומה המשותפת
במשך עשרים ושנים דורות השיטה פעלה בצורה עקבית ושיטתית: בן אחד נבחר, וכל השאר נדחו. זה קרה גם בשלוש הדורות האחרונים: אברהם נבחר, וכל השאר, כולל לוט, נדחו, אף שגם בני לוט ירשו נחלה בעבר הירדן המזרח המזרחי; יצחק נבחר, וישמעאל ועימו גם בני הפילגשים – נדחו; ובדור האחרון: יעקב נבחר ואילו עשו נדחה, וירד לדרום הרחוק, שם קיבל את נחלתו. זה הבסיס, כנראה, לעוינות הגדולה שבין יוסף לבין אחיו. להבנתם, זה מה שעתיד להתרחש גם עתה. להבנתם, העובדה שיוסף זכה בכתונת הפסים, ושהוא הבכור של האשה האהובה, מלמד שהוא יהיה "קדקד נזיר אליו", וכל השאר יידחו. כנראה שגם יוסף סבר כך. בשל כך, הם לא יכלו לדבר עימו לשלום, והוא הביא את דיבתם רעה אל אביהם, ואף חלם את החלומות המעידים על העתיד הצפוי להתרחש.
מה הם לא ידעו? הם לא ידעו כי אכן יוסף יהיה חוליית ביניים, אך מעתה והלאה משתנית באופן מוחלט ההופעה הא-לוהית על האומה. יוסף הוא אכן חוליית ביניים, כי מחד גיסא הוא בנו של יעקב, ומאידך גיסא ייאמר בהמשך שבניו של יוסף הם בנים ולא נכדים ("אפרים ומנשה – כראובן ושמעון יהיו לי"), ואם הם בנים אז יוסף הוא… אב. הם לא ידעו כי אמנם תהליך הבחירה והדחייה לא ייעלם מהעולם – ראובן יידחה מהיותו בכור הבנים, שמעון ולוי יחולקו ביעקב ויופצו בישראל, ועוד – אולם מעתה והלאה: כולם בפנים! היסוד הגדול כי בני יעקב כולם הופכים להיות בני ישראל, ומאוחר יותר – עם ישראל; בניית מזבחות ומקומות ציון משנים עשר אבנים דווקא; המאבק כנגד שני השבטים ומחצה בסוף ספר יהושע, שנועד להבטיח את העובדה שלא יהיה קרע בעם ישראל ועוד ועוד – מלמדים כולם על העיקרון המהותי הזה.
כבר בימי התנ"ך הדבר לא היה קל. פרשיות שונות צצו ועלו בהתייחס לעובדה זו, כשאחת הבולטות שבה היא פילגש בגבעה, והחיפוש אחר התיקון הגדול לאחר השמדה כמעט מוחלטת של שבט בישראל. מסוף נבואת עמוס עולה כי גם גלות שומרון וניפוץ הממלכה אינה מרחיקה את אנשי עשרת השבטים, אלא מייעדת אותם להתחבר מחדש על יהודה ובנימין. אלו דוגמאות בלבד, לציר יסוד של התנ"ך כולו.
והיום? גם היום אנו קרואים להטמיע יסוד זה. מחלוקת עמוקה מאוד ישנה בתוכנו, והיא נוגעת לשורשי הקיום (גיור), דרכי העברת המסורה (הרבנות), הזיקה בכלל לתורת ישראל (החילון), ועוד נושאים שונים שקורעים אותנו, וגורמים לחלקים בתוכנו לטעון כלפי אחרים כי אין להם חלק ונחלה בתוך ישראל. כדי שלא נמצא את עצמנו שוב בגירסה העכשווית של מכירת יוסף, ושל הקרע הנורא במשפחה, ולאחר מכן באומה – אנו קרואים לחשוב כל העת כיצד ניתן לבנות את המהלך ההפוך, המאפשר הבדלים עמוקים בין השבטים, מחלוקות ומאבקים, ובד בבד אינו קורע את התשתית היסודית של האומה המשותפת, ממשיכת המסע הגדול של אבותינו הקדושים.
(וישב תשפ"ב)
