ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)לא תכננתי להיות השבת בחו"ל, ובטח לא בצרפת. מתקפת המנע של ישראל באיראן תפסה אותנו בחו"ל (אחי, גיסתי, בעלי ואני). הטיסה חזרה בוטלה, והדרך הביתה הפכה לפרק נוסף של מסע, שסופו לא ידוע… כך יצאנו מאיסלנד הקרה וחצי נסיעתנו בידינו, כשאנו מחכים להמשכה… בפריז. משדה התעופה יצאנו נעולים במגפיים ועטופים במעילים. 8-10 מעלות השתנו ונסקו ל-37 מעלות, ולנו בגדי חורף בלבד.
ושבת? מה יהא עליה? כאן נכנסה לתמונה אחוות אחים יהודית-צרפתית, כשקלרה סוסנה, יהודייה בעלת לב ענקי המתגוררת בפרבר של פריז – פתחה בפנינו את ליבה ואת ביתה. אל קלרה הגענו כמו בסיפור מעשייה. מרים, שכנתנו לרחוב, קשרה אותנו לקהילה היהודית בצרפת. "שלום, כאן נתן מהשומר הצעיר בצרפת, איך אפשר לעזור?" אל נתן הגענו דרך אנני, אחותה של מרים, שקשורה לארגון שפתח חמ"ל סיוע לישראלים שטיסותיהם מצרפת ארצה בוטלו. "כמה אנשים אתם? עם ילדים? ואיפה? האם אתם שומרים כשרות?" נתן שאל והבטיח לעדכן.
לא חלפו שעתיים, וקיבלנו מספר טלפון של משפחה מארחת. "ברוכים הבאים", אמרה קלרה במבטא צרפתי. קלרה יודעת מעט עברית ומעט אנגלית. "רק רגע", היא גייסה את ססיליה, בתה, שתשוחח עימנו ואף העלתה לקו את בנה רפאל, המשרת בארץ כחייל בודד בגולני ואוטוטו משתחרר.
"ביתי הוא ביתכם", הצהירה קלרה בהתרגשות כשהגענו, ויצאה לנסיעה, משאירה אותנו, זרים, בביתה, עם סיר בולונז מהביל. כששבה מאוחר בערב, התקשרה לרבקה הרבנית של חב"ד ולמחרת, בבוקרו של יום שישי, כבר מצאנו עצמנו, גיסתי ואני, בשיעור פרשת שבוע שהתקיים בביתה של חברת הקהילה וכלל ארוחת בוקר מושקעת ושחייה בבריכה למי שרוצה.
18 שנה פועלים כאן הרב שלום דב בער אברהמי והרבנית רבקה. דלת-דלת הם עברו, על מנת לאתר יהודים בשכונה. לפני כשלוש שנים הצליחו לרכוש מתחם גדול לפעילות חינוכית ובית כנסת. בעתיד הקרוב ייבנה שם גם מקווה. כ-100 איש נכחו בתפילת שחרית של שבת. קהילה תוססת ומגובשת של בני 30-40 בעיקר.
עם יציאת השבת, אחרי 23:00, התחלנו שבוע חדש של אי ודאות, כשפנינו למקום אחר בצרפת… יצאנו עם לא מעט מחשבות על אחוות אחים, חיים יהודיים בגולה, הודיה על לב ובית חם ופתוח, תפילה לשלום עמנו ולשחרור אחינו החטופים והרבה געגוע. מרסי בוקו!
לתגובות: naomieini1@gmail.com
