הרב אהרן בקהרב אהרון בק
ר"מ בישיבת ההסדר ראשון לציון
כשישב רבינו בישיבה, היינו לומדים מפיו משנות סדר טהרות. נזרקה מפי החבורה משנה פרק שלישי מידים, והיה רבינו הולך ומבאר את חומר הדין של כתבי הקודש שמטמאים את הידים, ושואל ומשיב, ומקשה ומתרץ, עד שלא הניח בסוגיה סברה אחת שלא אמרה, והיו הדברים שמחים כיום נתינתם בסיני.
כשסיים רבינו דבריו, נשתתק. כיון ששתק רבינו, אף אנו ישבנו כנגדו ושתקנו.
לבסוף רמז רבינו באצבעו והביאו לפניו גמרא מסכת סנהדרין. פתח רבינו בסוף פרק ארבע מיתות, במעשה בר' אליעזר שחלה, ובאו ר' עקיבא וחביריו לבקרו, הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות.
אמר להם, למה באתם?
אמרו לו, ללמוד תורה באנו.
אמר להם, ועד עכשיו למה לא באתם?
אמרו לו, לא היה לנו פנאי.
אמר להם, תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן.
אמר לו ר' עקיבא, שלי מהו?
אמר לו, שלך קשה משלהן.
נטל שתי זרועותיו והניחן על ליבו, אמר, אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין וכו', כמו שכתוב שם.
נסתכל בנו רבינו ושאל, ומה אתם אומרים, מפני מה באו רבותינו לבקר את ר' אליעזר כשחלה?
הסתכלנו איש בפני חבירו, כאדם שתמה על דברים ששמע. נענה אחד התלמידים ואמר, והרי הוא כתוב במפורש.
הביט בו רבינו ואמר, אף על פי כן, אמור.
נזדעזע התלמיד ונרתע לאחוריו, וחזר ונתיישב ואמר, והלא ללמוד תורה באו.
נענע רבינו בראשו ושתק. כיון ששתק רבינו, אף אנו נשתתקנו.
חזר רבינו והסתכל בנו ושאל, ומה תורה למדו מפיו?
נתנו כולם עיניהם באותו תלמיד, שיחזיר תשובה לרבינו. נתן בנו התלמיד את עיניו, כמי שאומר לחבירו, קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. כיון שכך, נטלנו איש ספרו בידו, והיינו קוראים והולכים. חזרנו על כל צדדי הסוגיה ולא מצאנו תשובה לשאלה ששאל רבינו, שלא נתבאר בסוגיה שום דבר מדברי תורה שלימד להם ר' אליעזר לרבותינו שבאו לבקרו. הלכו ראשינו ונכפפו לתוך הספרים.
הרים רבינו את קולו, וחזר ושאל, ובכן אמרו, מה תורה למדו מפיו? נתייראנו מלהביט בפניו של רבינו, שהיה עומד עלינו וממתין שנחזיר לו תשובה. כבשנו את ראשינו בתוך הספרים.
ראה רבינו שאין אנו משיבים לו דבר, קם ועמד ממקומו. התחיל מהלך אנה ואנה בתוך החדר, וידיו שלובות לו מאחורי גבו. היה רבינו הולך ובא בתוך החדר, כאדם ששקוע במחשבותיו. לבסוף נתיישב רבינו במקומו. השפיל רבינו את ראשו לאחור ועצם את עיניו. היו פניו של רבינו הולכים ומתלהטים מאימת המחשבות שעלו במוחו. לבסוף פתח רבינו את עיניו והביט בנו בעיניים בוערות. נתייראנו שמא תפרח נשמתנו. פתח רבינו ואמר, כסבורים אתם שתמצאו את התשובה בספרים שלכם? אם כך אתם סוברים אין אתם אלא טועים.
הגביה רבינו את ידו ונטל ספר מן הספרים שהיו מונחים על האיצבא שלפניו. סהדי במרומים אם ראינו ספר זה אצל רבינו עד אותו היום. אמר, לא תמצאו את התשובה אלא בספר הזה.
פתח את הספר היכן שפתח ודיפדף היכן שדיפדף. העביר את אצבעותיו על דפי הספר. עמדו אצבעותיו על דף אחד, והיה הולך וקורא לפנינו (כמדומני שכך קרא).
בכה ר' עקיבא ואמר לו, רבי למדני תורה.
פתח ר' אליעזר במעשה מרכבה, ובאה אש וסבבה את שניהם. אמרו חכמים, מכאן שאין אנו ראויים וכדאיים לכך. יצאו לפתח וישבו שם. היה מה שהיה והלכה האש.
ולימד לו ר' אליעזר לר' עקיבא שלוש מאות הלכות פסוקות בבהרת עזה, ולימד לו מאתים וששה עשר טעמים של פסוקים של שיר השירים, והיו עיניו של ר' עקיבא יורדות מים, וחזרה האש לסבוב אותם כבראשונה.
וכשבא ר' אליעזר לפסוק סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא היה יכול ר' עקיבא לסבול, והרים קולו וגעה בבכיה, ולא היה מדבר מאימת השכינה שהיתה שם.
היה הולך ר' אליעזר ומלמד לו לר' עקיבא כל עומק וכל רזין עילאין שיש בו בשיר השירים, והשביע אותו שלא ישתמש בשום פסוק אחד ממנו, שמא ייחרב עולמו של הקדוש ברוך הוא בגללו.
יצא ר' עקיבא וגעה בבכי, והיו עיניו נובעות מים. אמר, הוי רבי הוי רבי, שנשאר העולם יתום ממך.
סגר רבינו את הספר ואמר, קודש קודשים.
[מתוך החוברת "עלי הגיון בכינור" – פירוש לשיר השירים, מאת הרב אהרון בק, בהוצאת ישיבת ההסדר ראשון לציון.
את החוברת ניתן להזמין במשרד הישיבה, טל': 03-9527175, 054-5920244]
