מערכת שבתוןהרב ד"ר זאב קיציס, חבר בתנועת 'הנתיב השלישי'
אני אוהב את אחיי החרדים. הנה, אמרתי את זה כאן. במקרה שלי זה פשוט מאוד – מדובר לא רק באחיי במובן המטפורי, אלא גם בני אמי ממש, אשר יחדיו התגדלנו, ועימם דודים ובני דודים וקרובי משפחה לרוב.
מראשיתה של המלחמה הארוכה הזו, היחסים ביני ובין קרוביי טעונים מאוד. לא יכולתי ועודני מתקשה לקבל את העובדה שהם אינם באים לסייע גם כשהבית המשותף בוער, וכל זאת בשם ערכים של יהדות וחסידות שאני אוהב כל כך. בחודשים הארוכים הללו גברו השתיקות בינינו, המפגשים התמעטו למינימום. במקרים בהם נפגשנו, בדרך כלל בשמחות משפחתיות, מצאתי את עצמי לא פעם כועס ומתווכח – דבר שהפתיע את בני שיחי וגם אותי, שאין דרכי בכך. הם ראו בכך מצידי ריחוק, ואני ראיתי בכך דווקא רצון להשפיע ולקרב, או לפחות לנסות לבטא את הכאב והתסכול. האהבה נשארה אהבה, אבל מהו השיח הנכון? האם אכן תפקידי כעת להוכיח בשער?
את הדרמה האישית הזו, שכולנו שותפים בה כמובן, אני מוצא משתקפת בשאלה חסידית הקשורה לפרשת השבוע ועוסקת ביחס אל פעולת ההכאה של משה בסלע. פעולה זו נתפסת כמובן כחטא, שבגללו נמנעה ממשה הכניסה אל הארץ. רבי לוי יצחק מברדיטשוב למשל, המורה החסידי הגדול שהיה 'סנגורן של ישראל', רואה בהכאה פעולה של תוכחה, וזו – כך סבר, לעולם אינה מועילה כמו מילים טובות. התוכחה לדעתו פעלה את הפעולה ההפוכה, וגרמה לסלע להימנע מלהוציא את מימיו.
אנחנו מכירים את הטענה הזו גם בדיון הכואב שהעליתי – אולי דווקא שיח מחבר ומכבד יגרום לתהליכים עדינים להתרחש מאליהם, עד שה"סלע" יוציא מימיו. אולי המילים הקשות יגרמו לסלע להתכווץ עוד יותר ולהפוך קשה ונוקשה.
מנגד עומד חברו של ר' לוי יצחק, רבי אלימלך מליז'נסק. רבי אלימלך האמין בכוחה של תוכחה. בדיונו בחטאו של משה, הרב מאשר כי אכן ההכאה היא תוכחה, ויש בה ממד של חטא – שהרי כבודו של אדם נפגע. מאידך, אין דרך אחרת. מנהיג, כך הוא סבור, צריך לדעת את אמנות התוכחה והביקורת. עליו לעיתים להיות בוטה, לאיים, לכעוס. לפעמים רק כך אפשר להזיז סלע סרבן. הרב אומר כי משה ידע שהדבר פוגע לא רק באחרים אלא גם בו עצמו, אבל באותה המידה ידע משה כי אין דרך אחרת. הוא היה מוכן לשלם את מחיר הכאב ולספוג אפילו את הפגיעה הנגרמת מכך.
רבי אלימלך מאמין בתוכחה, וכל זאת כחלק וכסימן לאהבה גדולה לאלו שאותם הוא מבקר: "אדרבה", כך כתב בתפילתו הנודעת, "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו, ולא חסרונם". יהי רצון שנדע כיצד לפסוע בתפר העדין שבין אהבה וביקורת.
