אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מאז ומעולם ניצבה אחר כבוד סוגית המנהיגות ברומו של עולם ובמרכזו של השיח הציבורי- מי הוא המנהיג הראוי? מה צריכים להיות כישוריו ויכולותיו? מהם אפיוני אישיותו? מהו סולם ערכיו? מהן מידותיו? וכן הלאה נושאים רבים ומגוונים הקשורים לנושא המנהיג והמנהיגות.
במציאות ימינו, כשעוסקים במי ראוי להיות מנהיג, מרבים לדבר על כריזמה, הופעה ייצוגית, יכולת רטורית, כישורי ניהול, רקע צבאי פיקודי, חכמה וכדומה.
לאור זאת מעניין לראות את הדימוי והקריטריון שנותן משה רבנו למי ראוי להיות מנהיג ומה תפקידו. וכך לשונו של משה בפנותו אל ה' בבקשה למנות לו מחליף ויורש לאחר הסתלקותו:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה."
במילים שלנו- המנהיג הוא סוג של רועה צאן, והציבור הם בעצם סוג של עדר צאן הזקוק לרועה שידריכם, יובילם, ויסייע להם בהשגת מזון, ביטחון וכו'.
מדוע דווקא בוחר משה ברועה הצאן כמודל למנהיגות, ומה יש בה ברעיית הצאן כדי להעיד על יכולותיו של המנהיג ?
המדרש [שמות רבה] נותן לנו כיוון ודיוק מדוע רעיית הצאן מהותית ומשמעותית כקריטריון למנהיגות, ומדוע שני המנהיגים הגדולים -משה רבנו ודוד המלך נבחנו ונבדקו האם הם ראויים להנהיג את עם ישראל, דווקא באמצעות מבחן רעיית הצאן.
וכך לשון המדרש: "ה' צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה … היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה, אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו יבוא וירעה בעמי.. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן.
"אמרו רבותינו כשהיה משה רבנו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר – אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך, אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה".
המדרש משקף את תכונות היסוד הנדרשות מהמנהיג- זיהוי כוחותיו ויכולותיו של הצאן, ההבנה שלא כולם עשויים מקשה אחת עם אותם כוחות, וממילא הצורך להתאים את המשימות והאתגרים לכל אדם או קבוצה לפי יכולתם, הרגישות לכל אחד ואחד מהצאן, לקיחת האחריות ואי הטלת האשמה על העייף, החלש והצמא, ועוד כהנה וכהנה תכונות, אפיונים ומידות, שמן הראוי שיהיו למנהיג, כאלו הנגזרות מתכונותיו של רועה הצאן.
משה רבנו מבקש מה'- "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה".
עדר צאן זקוק לרועה כדי שיובילו וינהיגו, ומבחנו של רועה הצאן הוא ברגישותו ובהבנתו את נפש צאן מרעיתו, וביכולתו להנהיג אותם 'איש לפי כוחו'. להיות מסוגל להיות 'איש אשר רוח בו' – אחד כזה שביכולתו להכיל את רוחו של כל אחד ואחד מהעדר, ובהבנתו שכל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו, ויש לרוממו, לחזקו ולהדריכו אל היעד הראוי והמתאים לו.
