מערכת שבתוןארז לוזון, חבר בתנועת 'הנתיב השלישי', דוקטורנט למחשבת ישראל באונ' בן גוריון ויועץ אסטרטגיה ושיווק
פרשת 'פנחס', המכילה גם את פרשת המועדות, נקראת תמיד בשבת הסמוכה לי״ז בתמוז. תזמון זה מבטא קשר מעניין בין מנהגי האבלות למנהגי המועדים, קשר השזור לאורך כל העיסוק במנהגים אלו. הוא מתחיל בשילובם במסכת מועד קטן – מסכת שעוסקת בדיני חול המועד אך מלאה בדיני אבלות, הן במשנה ובעיקר בתלמוד הבבלי. למעשה, רוב הלכות האבלות מצויות בפרק ג' של מסכת מועד קטן בתלמוד הבבלי.
הדמיון הצורני בולט: שבעת ימי האבלות מקבילים לשבעת ימי החג, איסורי המלאכה, התספורת והגילוח, ואיסור הכביסה (שהוא איסור עצמי שאינו קשור בהכרח לאיסור המלאכה, אך אין כאן המקום להרחיב). אולי שיא הדמיון מתבטא בבחירת חז"ל ללמוד את הלכות האבלות והמועד אלו מאלו, תוך שימוש בנבואת החורבן של עמוס: ״והפכתי חַגֵּיכם לאבל״.
גם ימי בין המצרים שאנו מצויים בהם חושפים רעיון דומה. במקור, י״ז בתמוז היה אמור להיות יום שיא בהיסטוריה של עם ישראל: בו ירד משה מהר סיני אחרי 40 יום ולילה ומסר את הלוחות שנכתבו ביד אלוקים לבני ישראל. כל זה התרחש ברגע השיא האסטרונומי בתקופת תמוז, או אם תרצו ב־21 ביוני, היום המואר ביותר בשנה. אך ישראל חטאו בעגל, ההזדמנות הוחמצה, והחג הפך לאבל.
גם ט׳ באב היה אמור להיות יום שיא: המרגלים היו צריכים לחזור ולבשר לעם כי ״טובה הארץ מאוד מאוד״, וכל העם היה יוצא לכיבוש הארץ. אך גם כאן ההזדמנות הוחמצה, והעם שבכה ״בכייה של חינם״ קיבל ״בכייה לדורות״. שוב הפך החג לאבל.
סביר להניח שלא לחינם יצרו חז״ל זיקה זו בין מנהגי האבלות למועד. הם רצו שברגעי השיא של החיים נזכור את הפוטנציאל ההרסני של הפיכת חג לאבל, ולהפך – שברגעי השפל נדע שיש סיכוי לתקן ולחזור למועד.
והנה, בפרשה שלנו אנו רואים שתי דוגמאות מופת להזדמנויות שנוצלו במלואן: פנחס, למרות הסיטואציה הקשה, עושה את המעשה הקשה והנכון וזוכה לברית שלום; ובנות צלפחד קמות ועומדות על שלהן, והלכה חדשה נלמדת בזכותן.
נדמה שהימים שבהם אנו חיים היום הם ימים תנ״כיים בעוצמתם – ימים שבהם כל הכרעה עשויה לקבוע אם נחווה עוד אבל לאומי, או נחזור ונהפוך אותו לחג של תקווה. בעומק הרגע הזה, אנחנו ב״הנתיב השלישי״ מבקשים להציב מצפן ברור: תורה עם דרך ארץ, זהות יהודית עמוקה עם אחריות מוסרית וחברתית. מתוך אמונה זו אנו פועלים – כדי שעם ישראל יבחר בנתיב שמוליך מהשבר אל התיקון, מהחושך אל האור, מן האבל אל הגאולה.
