הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
איזה ביטוי צריך להיות בימי הצום על החורבן לעובדה שריבונו של עולם שינה את פני ההיסטוריה, ושבנו לאדמתנו?
"…אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'" (זכריה ח טז-יז) – זו הייתה תשובתו של זכריה הנביא למשלחת שבאה לפניו, ותהתה האם יש טעם להמשיך ולהתאבל על החורבן, כאשר נמצאים בשלבים האחרונים של בניין הבית השני. תשובתו של זכריה הייתה פשוטה: השאלה בכללה היא שאלה בטעות. היא יוצאת מנקודת הנחה כי הצום הוא סוג של פולחן, שריבונו של עולם זקוק לו. כנגד תפישה שגויה זו הוא פתח ואמר: "אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: 'כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי? וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים!" (שם ז, ה-ו). ומתוך הנבואה עולה נקודה עיקרית ובסיסית על הצומות בכללם – הם מכוונים בעיקר לתיקון, ומטרתם היא לאפשר את ההקמה מחדש.
אנחנו נקראים להתמודד עם הסיבות שהביאו לחורבן, ולנער אותן מעולם חיינו. החורבן נבע מכך שאיבדנו את זכות קיומנו הלאומית כתוצאה מהתנהגות לא-ראויה, ואפשרות הגאולה צומחת מתוך תיקונם של אלה.
המרתק בדברי זכריה הנביא הוא תשומת הלב לתחומים שאותם אנו נקראים לתקן דווקא בימי הצום. הנושאים העומדים על הפרק הם היחסים שבין איש ובין רעהו. ברם, אין מדובר בביטוי "אהבת חינם" המצוי בדברי חז"ל, שהוא עצמו דורש דיון מורכב – מהי אהבת חינם – אלא בקריאה מאוד מדויקת לשינוי בתחומים ממוקדים; לדבר אמת האחד עם השני, לבקש את האמת ואת משפט השלום, לא לחשוב את רעת רעינו בלבבנו ולהתרחק משבועת שקר.
כמה אקטואליים הדברים לימינו. גם אנו נמצאים ב"ה כבר עשרות שנים בתחושה שיש מקום לשאול איזה ביטוי צריך להיות בימי הצום על החורבן לעובדה שריבונו של עולם שינה את פני ההיסטוריה, ושבנו לאדמתנו. וכמה אנו עצמנו זקוקים לתשובת זכריה הנביא, הקורא לנו להתמקד בתיקון הנדרש כדי שאכן יהיה אפשר לבנות את הכל מחדש.
אך יותר מכל הדברים אקטואליים בימינו ביחס לתביעות שאנו נתבעים כחברה. האמת – נעדרת. בתוך סביבה כוללת של פייק ניוז, של מניפולציות על העובדות, של סרקסטיות, לעג ובוז האחד לשני – נשמעים דברי הנבואה כמים קרים על נפש עייפה. לשוב לשיח שמטרתו ליבון הסוגייה ולא ניפוץ הווייתו של האחר, לחיפוש אחר דרכים שבהם תבוטא האמת בדרכי שלום, בנקיטת עמדות שאינן עמדות שקר כי אם עמדות אמת, העומדות במבחן הנאמנות להן גם כשהן לא משרתות אותנו, ובעיקר – לרצון עמוק לחיות בטוב עם הבריות, ולא לתור כל העת אחר הרע.
בימי בין המצרים האלה אפשר שהעולם המאמין כי הקב"ה בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת יוביל את המהלכים האלה, ויפתח פתח לשיח ציבורי שונה לחלוטין, שיאפשר רקמת חיים שדרכה ניתן לפתוח פתח נוסף בדרכה של גאולה. הלוואי.
(פנחס תשפ"ג)
