תפילת תשלומין

שאלה: חיילים יצאו לפעילות מבצעית לפני עלות השחר ושבו ממנה אחר הצהריים, כך שלא התאפשר להם להתפלל שחרית. האם עליהם להתפלל תפילת "תשלומין", כלומר להתפלל פעמיים עמידה של מנחה?

תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ו)  נאמר שמי שהחסיר תפילה בשוגג – יוכל להתפלל תפילת תשלומין בתפילה הבאה. לעומת זאת, מי שהחסיר תפילה במזיד – לא יוכל להשלים, ועליו נאמר בספר קהלת: "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת".

הלכה זו נפסקה בפשטות ברמב"ם ובשולחן ערוך, והעיר על כך אדמו"ר הזקן מחב"ד בשולחן ערוך הרב (אורח חיים, ק"ח י"ב) שביטול במזיד פירושו "בשאט נפש בלי שום טירדה". אולם, מי שהיה עסוק בענייניו, אף על פי שלא מדובר על דבר מצווה או על עניין חשוב אחר, וסבור היה שיספיק להתפלל אלא ששכח או פספס – לא נחשב למזיד, ולכן עליו להתפלל תפילת תשלומין.

אמנם, ישנו מצב אחד שבו כתבו הפוסקים שגם מי שלא היה מזיד – אינו מתפלל תשלומין. מדובר על מצב שבו בזמן התפילה אדם היה פטור ממנה לחלוטין. הלכה פסוקה היא שמי שחס ושלום נפטר אחד מקרובי משפחתו נחשב "אונן", והוא פטור מכל המצוות שבתורה, ובכלל זה מן התפילה, מרגע הפטירה ועד לאחר הקבורה. בתוך כך, ייתכן מאוד שהוא יחסיר כמה תפילות, ועל כך פסק השולחן ערוך (יורה דעה, שמ"א ב') שאין חובה להתפלל תפילת תשלומין, והשולחן ערוך מנמק: "ולא דמי לשכח ולא התפלל שמתפלל שתים, כיון שלא היה חייב להתפלל". כלומר, תפילת תשלומין נדרשת ממי שהיה חייב להתפלל, אך החמיץ את התפילה. לעומתו, מי שהיה פטור מן התפילה לחלוטין, לא נדרש לתפילת תשלומין.

כך פסק גם המשנה ברורה (סימן ע"א ס"ק ד'): "ואינו צריך להשלים אותה תפלה בתפלה הסמוכה כגון אם לא התפלל שחרית לא ישלים במנחה, דלא דמי לשכח או נאנס ולא התפלל שחרית דמשלימה במנחה, דהתם באמת היה מחויב רק שעל ידי סיבה לא התפלל, מה שאין כן כאן דהוי פטור מדין".

על יסוד ההלכה הזו לגבי "אונן", חידש המשנה ברורה הלכה נוספת. בשולחן ערוך (אורח חיים, צ"ג ד') נאמר: "העוסק בצורכי ציבור כעוסק בתורה". השולחן ערוך מציע לכך פירושים שונים ביחס להלכות תפילה, אך לענייננו כתב המשנה ברורה שם: "ואינו צריך להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית, שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין, אינו צריך לתשלומין כלל". כאמור, היסוד ההלכתי זהה – מי שהיה עסוק בצורכי ציבור פטור לחלוטין מן התפילה, שהרי "העוסק במצווה פטור מן המצווה", ועל כן הוא אינו מחויב בתפילת תשלומין.

על יסוד שתי ההלכות במשנה ברורה – לגבי "אונן" ולגבי העוסק בצורכי ציבור – יש להגיע למסקנה שגם חיילים שהיו עסוקים בפעילות מבצעית נחשבים כפטורים לחלוטין מן התפילה, והם אינם צריכים להתפלל תפילת תשלומין.

אמנם, במקום אחר (סימן ק"ח ס"ק ב')  כתב המשנה ברורה שאם לאותו אדם שעסק בצורכי ציבור יש אפשרות להתפלל תפילה נוספת כ"תפילת נדבה" במקום התפילה שהחסיר – כך ראוי לנהוג. המושג "תפילת נדבה" הוא מושג מורכב, משום שמצד אחד חז"ל (ברכות דף כ"א) קבעו שיש אפשרות לאדם להוסיף ולהתפלל גם מעבר לתפילות שתיקנו חכמים; מצד שני כתבו רבים מן הפוסקים שבזמן הזה, כשבכל מקרה די קשה לכוון בתפילה, עדיף להימנע מתפילת תשלומין (ראו שולחן ערוך ומפרשיו, אורח חיים ק"ז).

ואכן, בספר "תורת המחנה" (כרך א' פרק ט"ז תשובה ז') הבאנו את הכרעת פוסקי הזמן הלכה למעשה, שחייל שהחסיר תפילה עקב פעילות מבצעית – אינו נדרש להתפלל תפילת תשלומין, ואף לא להתפלל תפילת "נדבה".

כך נכתב שם: "ועיין בדברי הגר"א נבנצל בהערותיו למשנה ברור שכתב: 'רופאים ואנשי ביטחון וכדומה, שהיו עסוקים עד קרוב לשקיעה, ויש להם הפסקה, אם הם זקוקים למנוחה בהפסקה זו כדי להמשיך בפעילות, מותר להם לנוח ולא יתפללו מנחה, ואף אינם חייבים להשלים בתפילת ערבית'. ועיין גם בספר 'הצבא כהלכה', שכתב בשם הרב שריה דבליצקי, שאינו חייב תשלומין ואף לא נדבה… גם בשו"ת 'דבר חברון' הורה למעשה שאין להשלים, הואיל וספק ברכות להקל, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל שבימינו שאיננו זוכים לכוון בתפילה כראוי, אין נוהגים להתפלל נדבה".

אמנם, ישנו מצב אחד שבו אכן תידרש תפילת תשלומין, והוא: כאשר הפעילות המבצעית החלה לאחר זמן תפילה, והייתה אפשרות להתפלל לפני כן. במקרה כזה, אי אפשר לומר שהתפילה הוחסרה בגלל הפעילות, כי הרי היה זמן להתפלל. לפיכך, מצד אחד החייל אינו נחשב "מזיד", אלא "שוגג"; מצד שני הוא גם לא נחשב כפטור לחלוטין מן התפילה, שהרי היה לו זמן להתפלל מראש. אשר על כן, הלכה למעשה, במצב כזה נכון להתפלל תפילת תשלומין בתפילה הבאה.