סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: חייל משרת במוצב מרוחק, שאין בו מניין לא בימות החול ולא בשבת. באפשרותו לנצל את ימי החופשה שלו כך שישתחרר לשבת זכור, אלא שאז יהיה עליו "לסגור" את פורים ביחידה; או לחלופין יוכל להישאר ביחידה לשבת, ולהשתחרר לפורים. איזו משתי האפשרויות עדיפה?
תשובה: כתב השולחן ערוך (אורח חיים, תרפ"ה ז'): "יש אומרים, שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא. לפיכך, בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא". מכאן, שחייל נדרש למאמץ מיוחד כדי לקבל חופשה לשבת זכור, במטרה לשמוע את הקריאה במניין.
אלא שכאמור, אם ישתחרר לשבת זכור, יידרש לשוב אל היחידה לקראת פורים, ונמצא שיקרא את המגילה בלא מניין. והרי, גם לגבי קריאת המגילה נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים, תר"צ י"ח): "מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה". מעבר למעלת "ברוב עם הדרת מלך", המחייבת לקרוא את המגילה דווקא בבית הכנסת (כמבואר במשנה ברורה שם), השומע בציבור מברך גם את ברכת "הרב את ריבנו" שלאחר הקריאה, וברכה זו אינה נאמרת ביחידות.
ובכן, איזו אפשרות עדיפה?
שאלה זו נשאלה כבר בשו"ת תרומת הדשן (ק"ח), ביחס ל"בני היישובים שאין להם מניין בעיר", ונפשם בשאלתם האם יעדיפו לטרוח ולבוא לעיר שיש בה מניין בפורים, או דווקא בשבת זכור? תשובתו של תרומת הדשן ברורה: יש לעשות כל מאמץ כדי לשמוע את פרשת זכור במניין, אפילו על פני קריאת המגילה, ולכך שני נימוקים: הנימוק האחד – הוא מצטט את דעת הראשונים שפסקו שקריאת זכות היא מן התורה, בעוד מצוות קריאת המגילה אינה אלא "מדברי קבלה" ומתקנת מרדכי ואסתר, ועל כן ברור שמצווה מן התורה דוחה מצווה שמדברי קבלה.
הנימוק השני הוא שקריאת המגילה אפשרית גם ביחיד. ואמנם, השולחן ערוך שצוטט לעיל בדבר החיוב לחזור אחר עשרה בקריאת המגילה, הוסיף וכתב תוך כדי דיבור: "ואם אי אפשר בעשרה קורים אותם ביחיד". לפיכך, בוודאי עדיף לעשות מאמץ ולהגיע למקום שבו ניתן לשמוע את פרשת זכור, ואת המגילה – יקרא ביחידות.
ישנו הבדל הלכתי בין שני הנימוקים של תרומת הדשן, בנוגע לאדם שאם לא ייסע למקום שיש בו מניין לא תהיה לו מגילה כשרה בפורים. על פי הנימוק הראשון, אף במצב כזה יש להעדיף לשמוע פרשת זכור, משום שמצוותה מן התורה. ברם, על פי הנימוק השני, ייתכן שבמצב כזה, שבו לא יוכל לקרוא את המגילה אפילו ביחידות, גם לדעת תרומת הדשן יש להעדיף את קריאת המגילה.
ואמנם, מסתבר להכריע להלכה שמי שלא יוכל לקרוא את המגילה בכלל, אפילו לא ביחידות, יעדיף לקבל חופשה דווקא בפורים. זאת, משום שעצם התפיסה שלפיה מצוות קריאת פרשת זכור היא מן התורה – שנויה במחלוקת נרחבת, שכתבתי עליה כאן בשנה שעברה (לסיכום מחלוקת הראשונים ראו שו"ת יביע אומר, אורח חיים ח' נ"ד אות ט"ז; ובאנציקלופדיה התלמודית, ערך זכירת מעשה עמלק).
יתר על כן, המגן אברהם (על השולחן ערוך, אורח חיים תרפ"ה) חלק על פסק תרומת הדשן, וציטט את הרמ"א ופוסקים נוספים שכתבו שהעולם לא נהגו כדבריו, ולא העדיפו את פרשת זכור על פני קריאת המגילה בפורים. המגן אברהם מסביר שמנהג העולם מבוסס על כך שגם בפורים קוראים בתורה את פרשת "ויבא עמלק" שבסוף פרשת בשלח, ובכך לדעתו יוצאים ידי חובה לכל הדעות. ולכן, מי שיעשה מאמץ להימצא בבית הכנסת בפורים, ירוויח גם את מקרא המגילה וגם קריאה חליפית לפרשת זכור.
המשנה ברורה וערוך השולחן שם דחו את דברי המגן אברהם, וקבעו שאין יוצאים ידי חובה בפרשת ויבא עמלק, משום שלא נזכרה בה בפירוש המצווה למחות את עמלק. והסבירו רבים, שהמחלוקת המגן אברהם והמשנה ברורה מבוססת על תוכן מצוות הזכירה: האם יש לזכור את מעשה עמלק, ואם כך בוודאי שיוצאים בקריאת גוף הדברים בפרשת בשלח; או שמא המצווה היא לזכור את מחיית עמלק, הנזכרת רק בפרשת כי תצא.
ובכן, לפנינו מחלוקת הלכה למעשה: המגן אברהם, ובעקבותיו גם הפרי מגדים (תרפ"ה, משבצות זהב ס"ק ב'), הכריעו שעדיף להגיע לבית הכנסת בפורים; בעוד המשנה ברורה, ערוך השולחן והגר"ע יוסף (חזון עובדיה פורים, דיני ארבע פרשיות, הערה י"ג; וכן כתב בנו הרב דוד יוסף בספר תורת המועדים לפורים, סימן ב' הערה י') הכריעו שעדיף להגיע לבית הכנסת כדי לשמוע פרשת זכור.
לנוכח מחלוקת זו, הכרענו בספר 'תורת המחנה' (כרך ג' פרק נ"ה תשובה א') שהדבר תלוי בשאלה האם החייל יוכל לקרוא את המגילה לפחות ביחידות, במוצב שבו הוא משרת. אם הדבר אפשרי – ינהג כדעת רוב הפוסקים ויתאמץ להשתחרר לשבת זכור, ואת המגילה בפורים יקרא ביחידות.
אך אם אין לו מגילה כשרה, או שהוא חושש שלא יוכל לקרוא את המגילה בפורים בכלל – במצב כזה מסתבר שגם לדעת תרומת הדשן, יעשה מאמץ להשתחרר דווקא לפורים, ויכוון לצאת ידי חובה בקריאת "ויבא עמלק". כמו כן, ראוי במצב כזה להתכונן לקראת שבת פרשת "כי תצא", שבה קוראים בתורה את פרשת זכור, ולכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זיכרון מעשה עמלק.
