סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם חיילים שיוצאים לפעילות מבצעית, רשאים להדליק נרות חנוכה בשעות הצהריים, עוד לפני שיצאו? האם חיילים שחזרו מן הפעילות בשעות הקטנות של הלילה יכולים עדיין להדליק נרות חנוכה בברכה?
תשובה: בגמרא במסכת שבת (דף כ"א) נאמר: "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". נחלקו הפוסקים האם זמן ההדלקה הוא מייד בשקיעה, או קצת לאחריה לקראת צאת הכוכבים, ויש בדבר מנהגים שונים בין עדות ישראל. עם זאת, מן הגמרא נראה פשוט שלא ניתן להדליק נרות חנוכה לפני השקיעה.
אף על פי כן, כתבו הרשב"א והר"ן שהיות ובשבת חנוכה ברור שאי אפשר להדליק לאחר השקיעה, שהרי כבר נכנסה שבת, מוכרחים לפרש ש"אם רצה להקדים – מקדים", כלומר שניתן להדליק עוד לפני השקיעה. הבית יוסף (אורח חיים, תרע"ב) ציטט אף הוא כמה מן הראשונים שכתבו שמי שהוא "טרוד" יצא ידי חובתו אם הדליק לפני השקיעה, ובלבד שהדליק לאחר "פלג המנחה", כלומר כשעה ורבע (זמניות) לפני השקיעה. כך נפסקה ההלכה גם בשולחן ערוך, אלא שהדגישו הפוסקים שבמצב כזה חייבים להדליק נרות גדולים, שימשיכו לדלוק לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
אם כן, הזמן המוקדם ביותר להדלקת נר חנוכה הוא "פלג המנחה" (השנה – מעט אחרי השעה 15:30, בהתאם לאזורים השונים בארץ, כמפורט בקובץ "הלכה כסידרה" לחנוכה מבית מדרשה של הרבנות הצבאית). חיילים שיוצאים לפעילות לפני הזמן הזה – לא יוכלו להדליק נרות חנוכה.
בעניין הזמן המאוחר ביותר להדלקה, וביאור הגדרת חז"ל "עד שתכלה רגל מן השוק", מצאנו מחלוקת נרחבת בין הראשונים. הרמב"ם (הלכות חנוכה, ד' ה') פסק שלאחר שכלתה רגל מן השוק, שוב אי אפשר להדליק נרות חנוכה בברכה. הפוסקים דנו האם שיעור זה הוא שיעור קבוע של כחצי שעה לאחר השקיעה, או שהוא משתנה בהתאם למקום ולזמן ובהתאם לנסיבות החיים, אך פשוט שגם במציאות ימינו, בשעה 03:00 או 04:00 לפנות בוקר, כבר כלתה רגל מן השוק. כאמור, לדעת הרמב"ם בשעה כזאת אין אפשרות להדליק נרות חנוכה.
ראשונים אחרים (ראו מגיד משנה שם, על פי הרשב"א והתוספות במסכת שבת) פסקו ששיעור "עד שתכלה רגל מן השוק" מגדיר את כמות השמן הנדרשת להדלקה, כלומר שנדרש שמן בכמות מספקת משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק; ואולם, באשר לזמן ההדלקה – הרי שמותר להדליק כל הלילה. הרשב"א מדגיש שמי שהדליק בשעה מאוחרת מאוד לא קיים את המצווה "כתקנה", כי ברור שבשעות מאוחרות יש פחות פרסומי ניסא, ואולם דעתו ברורה שניתן להדליק בברכה כל הלילה. השולחן ערוך (אורח חיים, תרע"ב ב') מכריע להלכה כדעת הרשב"א, ולא כדעת הרמב"ם, שאכן ניתן להדליק בברכה כל הלילה, עד עלות השחר.
למרות הכרעתו הברורה של השולחן ערוך, המגן אברהם (שם, ס"ק ו') פסק על פי דבריהם של כמה מראשוני אשכנז, שמותר להדליק כל הלילה רק אם בני הבית עדיין ערים. במצב כזה, אין פרסומי ניסא לעוברים והשבים, שאינם פוקדים את הרחובות בשעה כה מאוחרת, אבל יש פרסומי ניסא לפחות לבני הבית. אחרונים רבים קיבלו הכרעה זו וקבעו שמי שחזר לביתו בשעה מאוחרת מאוד, וכל בני הבית ישנים – ידליק נרות חנוכה בלא ברכה; כך פסקו החיי אדם, ערוך השולחן, הבן איש חי, המשנה ברורה ועוד.
עם זאת, המשנה ברורה ב"שער הציון" מזכיר גם את דעתו של רבי גדליה משה הלוי, שהיה פוסק הלכה חשוב בעיר לאשיץ (לושיצה) שבפולין במחצית השנייה של המאה ה-18. בספרו "חמד משה" על השולחן ערוך, הוא תמה על פסק המגן אברהם, ושואל: וכי אדם שנמצא על אי בודד, כשאין אף אחד לצידו, יהיה פטור מנר חנוכה?! מדוע לא נסתפק בכך שהאדם מדליק את הנר אך ורק לעצמו?! כדי ליישב את הקושייה, נראה שלדעת המגן אברהם צריך לחלק בין מי שאכן נמצא לגמרי לבדו, שיוכל להדליק בברכה, ובין מי שמדליק בביתו, שראוי שיפרסם את הנס לבני משפחתו (ראו שו"ת להורות נתן, י' נ"ו). כך או כך, הלכה למעשה כותב ה"חמד משה" שאם ניתן לצרף חלק מבני הבית להדלקה, כך ראוי לנהוג, ואולם אם הדבר לא מתאפשר, מותר להדליק בברכה גם אם כולם ישנים.
ב"שער הציון" כתב שהרוצה לסמוך על דברי ה"חמד משה" – רשאי, וכך הכריע להלכה גם הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה – חנוכה, זמן הדלקת הנרות סעיף ב'), ואף כתב שכך שמע גם בשמו של הרב שלמה זלמן אויערבך. פשוט וברור שניתן לסמוך על כך בבסיסי צה"ל, משום שחייל לא חוזר מפעילות מבצעית לבדו, וכמעט תמיד יהיו עוד חיילים שיוכלו להשתתף בהדלקה, גם אם היא מתבצעת בשעות הקטנות של הלילה.
נשאלנו לא פעם איזו משתי האפשרויות שהוזכרו לעיל עדיפה: הדלקה לאחר פלג המנחה, או הדלקה בשעות הקטנות של הלילה. בשו"ת שבט הלוי (ד' ס"ו) קבע שהיות והדלקה קודם פלג המנחה מוזכרת רק בדבריהם של מקצת ראשונים, ולא לגמרי ברור שהשולחן ערוך אכן סמך עליה להלכה, עדיף להדליק בשעת לילה מאוחרת. אף על פי כן, אנחנו ברבנות הצבאית פוסקים להעדיף הדלקה קודם פלג המנחה משתי סיבות: ראשית, מי שמדליק קודם השקיעה ומשתמש כהלכה בנרות גדולים שידלקו עד לאחר השקיעה – נמצא שקיים בפועל את המצווה בזמנה הראוי לכתחילה, בשקיעת החמה; שנית, כלל גדול הוא שזריזין מקדימים למצוות, ובעיקר במציאות צבאית, תמיד עלולה להיות פעילות לא מתוכננת, או התארכות של הפעילות הנוכחית, מה שעלול להוביל למצב שהחיילים לא ישובו לבסיסם עד עלות השחר ולא יוכלו להדליק נרות כלל. לפיכך, היות ועיקר הדין בשולחן ערוך שניתן להדליק בברכה לאחר "פלג המנחה" – כך ראוי לנהוג, כדי להבטיח שחיילי צה"ל – ממשיכי דרכם של החשמונאים – יוכלו לצאת ידי חובתם ולהדליק נרות כהלכה.
חג חנוכה שמח!
