מערכת שבתוןד"ר אמנון אלדר
מנכ"ל רשת אמי"ת
ספר במדבר שאנו מתחילים לקרוא בו השבת, הינו המשך למאורעות המתוארים בסוף ספר שמות. ספר ויקרא המפריד בין שני הספרים עוסק בנושאי הקרבנות, הטהרה והקדושה בהקשר לסיום בניית המשכן בסוף ספר שמות.
למעשה ניתן לראות רצף מאורעות שכולם התרחשו במדבר סיני, המתחילים במעמד סיני, ממשיכים בהקמת המשכן ועתה המפקד וסדור המחנות ומסתיימים בצו ה' לישראל לנסוע לקראת היעד המובטח –ארץ ישראל.
הקשר בין פרשת במדבר לסוף ספר שמות מוכח גם מתאריכי המאורעות. הפרשה המסיימת את ספר שמות היא הקמת המשכן ונאמר שם: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" (שמות מ,יז). ספר במדבר מתחיל "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר" (במדבר א,א).
חודש לאחר שהוקם המשכן, הנשיאים הביאו את קרבנם ונחוג חג הפסח, מדבר ה' אל משה אבל כבר לא מהר סיני, אלא מאהל מועד ומצווה אותו לפקוד את העם ולסדר את המחנות. לאחר עשרים יום, אחרי שמשה מסדר את המחנות, מצווה ה' להתחיל במסע לארץ ישראל. "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן" (במדבר ט,יא-יב).
אין לראות בהכנות אלה עניין טכני בלבד. כל המאורעות שארעו במדבר סיני היו במטרה להפוך את דור יוצאי מצרים, דור העבדים, לעם, לגוף בעל יעדים משותפים וחוקים אחידים. מעמד הר סיני נתן את ההשראה הרוחנית ואת האחדות הרוחנית המיוחדת לעם ישראל, בניית המשכן הביאה את העם לעשייה משותפת, לאחדות של עשייה כאשר כל אחד תורם את חלקו בבניית המשכן.
אבל בפעולות אלה היה משום המעטת היחיד והדגשת הכלל, על שותפות הרעיון, החזון והאמונה , שותפות המעשה ואחדות הדרך. לאחר כל אלה בא המפקד שעל דעת חלק גדול מהמפרשים מטרתו הייתה לצורך ההכנה לכניסה לארץ. שהרי יש לזכור שאירועים אלה מתרחשים לפני חטא המרגלים וישראל היו אמורים להיכנס לארץ מיד. "ולפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן, כדכתיב בפרשת בהעלותך, וכתוב שם נוסעים אנחנו אל המקום וגו', ולכן ציוה הקב"ה בתחילת החדש למנותן". (רשב"ם במדבר א, ב).
אבל מעבר להכנות לכניסה לארץ יש במפקד מסרים הנוגעים להתגבשות ישראל לעם. "במספר שמות לגולגולתם, אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד, לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך", "כמה בנים יש לך", אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם" (מדרש רבה א,ט).
אמנם צריכה להיות אחדות אבל לא אחדות המבטלת את הייחודיות של הפרט. אל לא לפרט לאבד את אישיותו.
על כן המפקד מונה את בני ישראל לשבטיהם, למשפחותם, לבתי אבותם. כל אחד וייחודו, כל אחד ודגלו, כל אחד וצבעו המיוחד. אבל כל זאת במסגרת הדגלים המחברים את כולם יחד בארבעה צדדים ומשכן העדות נמצא במרכז, כך שכל אחד יכול לראות אותו בכל עת.
רק לאחר שלעם ישראל יש את אחדות הרעיון, אחדות הייעוד והמטרה ואחדות העשייה, יכול כל אחד להדגיש את ייחודו ומהותו, וכל זאת תוך מחויבות מלאה לשלמות המחנה ולחזון המשותף.
כמה רלוונטיים דברים אלו לזמננו אנו, ולוואי ונוכל לשמור על אחדות מחננו וייחודיות כל אחד מאתנו.
(במדבר תשס"ה)
.
