פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)מעשה באדם שנכנס לבית מדרשו של רבי מרדכי הכהן, איש ירושלים, בעת התפילה. שהה כמה ששהה, פשט את ידו וקיבל נדבה הגונה. משיצא, לחש מישהו על אוזנו של רבי מרדכי: לזה אתה נותן? והלוא רמאי הוא, לא עני ולא אביון, אלא בעל ממון הרבה שבנה לו ולבני ביתו כבר ארבעה בתים בירושלים. ניענע רבי מרדכי ראשו, חייך ואמר: ברוך שמסר עולמו לשומרים. ומה בכך? ולוואי ויהא חלקי עם בוני ירושלים…
כמה מעלות טובות למקום עלינו. ירושלים הייתה ועודנה משאת נפש למיליוני יהודים ברחבי העולם. לשעבר, היו רבים מהם חולמים כי יוכלו לבוא בשעריה, לחונן את עפרה, לראות בטובה וליהנות מזיווה. בימינו, חלום הפך למציאות.
מאות הפעמים שבהם נזכרת העיר בתנ"ך, מבטאים את מרכזיותה בעולמה של יהדות. ועם זאת, רובן (656 מופעים) באו בכתיב חסר – "ירושלם", ורק מקצת שבמקצת, שלוש פעמים, בכתיב מלא – "ירושלים", לרמוז לנו שעדיין אין הכסא שלם וטרם הגענו לירושלים הבנויה, העיר "שחוברה לה יחדיו".
פסוק אחרון זה, נדרש בפי חז"ל כלפי החיבור שבין "ירושלים של מעלה" ו"ירושלים של מטה". ועוד הוסיפו ואמרו: "חוברה לה יחדיו – עיר שעושה כל ישראל חברים" (אחד מחכמי ירושלים אמר פעם, שלא לחינם נאמרה אמירה זו דווקא כאשר "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים", ולא בתוך העיר, שכן משנכנס אתה בשערים ורואה את לוחות הפשקעוילים טבולי המחלוקת והארס הדבוקים בקירות העיר, יודע אתה מה טיבו של 'חיבור' זה).
חיבור זה, לא נותר רק בדברי אגדה, והוא משקף פן הלכתי המייחד את ירושלים משאר ערי ישראל. הכלל שנאמר בתלמוד ולפיו "ירושלים לא נתחלקה לשבטים", והיא נחלתם של כל ישראל, היה בניין אב לכמה וכמה הלכות חשובות. כך, למשל, נפסק ש"אין מוכרין בה בתים" ו"אין משכירין בתים בתוכה" (תוספתא נגעים ו), שהרי אין הקרקע של המוכר ועל כן אינו יכול למכור ולהשכיר מה שאינו שלו.
לפני שנים רבות, גילה רבי שרגא אברמסון, איש ירושלים, את עינינו בדיוק נפלא הנוגע לנקודה זו. הברייתא בקידושין (כו, ע"ב) מספרת "מעשה במדוני (ולפי נוסח אחר: מרוני) אחד, שהיו לו מיטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה. אמרו: אין לו תקנה עד שיקנה אותם על גבי קרקע, ולא היה לו קרקע. מה עשה? הלך וקנה בית סלע סמוך לירושלים, ואמר 'חלק צפוני זה לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות'. בין אם נאמר ש'בית סלע' פירושו קרקע קטנה כגודל מטבע קטנטנה של סלע, ובין אם נאמר שקרקע גדולה הייתה אלא שקשה הייתה כסלע, יש לשאול: וכי חסרים קרקעות סלע ומקומות קשים בירושלים עצמה, עד שהוצרך לקנות רק "סמוך לירושלים"? אלא פירושם של דברים, כך הוא: בירושלים גופה לא היה יכול לקנות קרקע, מכיוון שלא נתחלקה לשבטים ולא היה מי שימכור לו, לפיכך הלך וקנה "סמוך לירושלים".
אף הוא הוסיף ודייק במשנת סוף חלה: "אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא ולא קיבלו הימנו, מפני שאמרו הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים". וכאן הבן שואל: אם רצו חז"ל לומר שסוריא חשובה כארץ ישראל, מה טעם לא אמרו 'כקונה שדה בירושלים' אלא 'בפרוורי ירושלים' בלבד? ללמדנו, שרק בפרווורי ירושלים יכלו לקנות, ולא בירושלים גופה, שלא נתחלקה לשבטים, ולא רצו לומר דבר שאין לו קיום בהלכה.
אין זה סוד שבשנים האחרונות משנה ירושלים יותר ויותר את פניה. רבים מבני העם מרגישים בה זרים ומנוכרים. חלק גדול מהם לא ביקר בירושלים מימיו. ככל שעוברות השנים הופך יום ירושלים להיות יום שמחה למגזר אחד בלבד, שכל מי שאינו משתייך אליו חש עצמו, בטובתו או שלא בטובתו, מודר הימנו. עלינו לעשות הכל למען החזרת עטרה ליושנה. "ירושלים", לימדונו רבותינו, "לא נתחלקה לשבטים". היא שייכת לכל. לא רק לאנ"ש או לבני ה"שבט", אלא לעם ישראל כולו, על שבטיו ופלגיו, מימין ומשמאל. רק אם תשוב ירושלים ותעשה כל ישראל – ולא מקצת ישראל – חברים, נוכל להתברך בברכת ה' מציון, ולראות בטוב ירושלים כל ימי חיינו.
במדברר תשס"ה
