הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)פעמים רבות התבררה בדף זה סוגיית מידת הביטחון. מידה עליונה זו אינה יודעת לומר כי בוודאי יהיה טוב. אין אנו יודעים את דרכיו את הקב"ה ואת מגמותיו, ואין אנו יודעים לאן הדברים הולכים. כל ניסיון לקבוע מה יהיה בעתיד יכול להיות נכון בדיוק באותה מידה שהוא יכול להיות לא נכון, ואין לו קשר ישיר עם מידת הביטחון כי אם עם ניסיונות לצפות את העתיד. מידת הביטחון משמעה משולשת: בראש ובראשונה היא האמונה הבלתי מעורערת שהכל יכול להיות. אין מעצור לד' להושיע ברב או במעט, וגם בשעה שחרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל לו למנוע עצמו מן הרחמים מכוח האמונה שאין לריבונו של עולם כל מגבלות. המשמעות השניה של מידת הביטחון היא לשון "אולי", כגון "אולי יעשה ד' לנו" שאמר יונתן לנערו. אין אנו יודעים דבר, ולעולם לשוננו לשון ספק בשעה שאנו עומדים מול ריבונו של עולם. המשמעות השלישית היא ההיחלצות לעשייה – האמונה כי הכל עוד פתוח מחזקת את האדם לפעול לכיוון שהוא מאמין שהוא הנכון והטוב, וגם בשעה שהכל נראה שחור הוא מתחזק ופועל.
הדימוי המתאים ביותר הוא דימוי סירת המפרש, לאמור: כל הבונה ספינת מפרש יודע כי היא לא תשוט בלוא שתבוא רוח. אף אם תוכשר לשוט ותצטייד בכל התרנים החיוניים היא לא תזוז ממקומה בלוא משב אוויר. ברם, אוי לו לאדם אם הוא רוצה להגיע ממקום למקום ורוח אכן באה אך ספינת המפרש שלו אינה בנויה. כך גם אנו: אנו יודעים היטב כי אם לא תבוא רוח גדולה לא תזוז ספינתנו מהמקום. ברם, אין אנו מתרפים, כי אם בונים ספינת גבוהת תרנים כדי שתהיה מוכנה לשעה שרוח גדולה תבוא.
דברים אלה על מידת הביטחון נכונים תמיד, ובשעה זו שאנו נאבקים על חלק מעתידה של ארץ ישראל ושל הרוח הגדולה והישרה הם נכונים שבעתיים. כל ניסיון לקבוע מה יהיה בעתיד הוא ספקולציה, שרשאי אדם לעשות כל עוד הוא מודע לכך שמדובר בהערכה. כל ניסיון לקבוע כי שום דבר כבר לא יעזור, כמו גם לקבוע כי בוודאי שלא תהיה קריעה מארץ ישראל אינו קשור למידת הביטחון כי אם ליכולת ההערכה של האדם. הסכנה הגדולה אינה טמונה בהערכה כי אם במסקנות העולות ממנה. המסקנות הראויות והנכונות היא להמשיך ולבנות את סירת המפרש כדי להיות מוכנים לרוח גדולה – אם תבוא.
ביטוי לאמונה גדולה זו היא קרן "מאמין וזורע". הזורעים יודעים כי כל כיוון אפשרי כולל גם החרבת מפעלם, ועל כן אין הם מבטיחים הבטחות שווא. הם זורעים מתוך אמונה שהכל אפשרי, וביד ד' להותיר אותם כשליחנו במקומם, ועל כן חייבים לזרוע. כל המלווה לקרן זו את כספו יודע את המציאות כראוי, והוא תומך ומחזק את החקלאים היקרים בצפון השומרון ובגוש קטיף, ושותף בביטוי עמוק של אמונה. זה הזמן לעמוד יחד עם המתיישבים ולהביע בפועל את אהבת הארץ ואת האמונה כי לא אנו כורתים את הקשר בינינו לבין ארץ זה. אם יעלה הכורת ויכרות לא יפגע הדבר באמונתנו כי ארצנו היא זו, וכי מפעל ההתיישבות הגדול הוא אחד הביטויים העמוקים ביותר להתחדשות האומה הישראלית בארצה. קריאה גדולה יוצאת מכאן לכולם להיות שותפים בחיזוק האמונה והזריעה בארץ, כחלק מבניית סירת המפרש הגדולה.
בקשה אחת קטנה יש לבקש ממנהלי הקרן – כיוון שמדובר בקרן אמונה וסיכון כאחד, אל נא יקבלו הלוואות ממי שנותן יותר מכפי כוחו ומסכן את עתידו. יפה הדבר שזוג רוצה לתרום את כל מתנות החתונה, מבוגר את כל הכספים שחסך ליום פרישה ומשפחה נזקקת את כל כספי הסיוע שהיא מקבלת. ברם, מנהלי הקרן צריכים לסרב לקבל תרומות כאלה. לא ניתנה לנו הרשות לערער את קיומו של האחד כדי לבנות את קיומם של האחרים. חכמינו הורו לנו באושא תקנות מסוימות בנושא צדקה, ובכך פילסו דרך גם להגביל אותה. אל נא נעקור נטוע – לא נטוע בארץ ישראל ולא נטוע בתכנון עתידו ובניינו.
(שלח תשס"ה)
