הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה׳״ (זכריה, ח', טז')
קשה שלא לראות את האקטואליה העוצמתית שבדברים אלה. עד כמה אנו זקוקים לשינויים הגדולים ביחסים שבתוכנו; עד כמה חסרים לנו דברי אמת פשוטים כל כך שבין אדם לחברו; עד כמה אנו קרואים לכך שנדבר אמת איש את רעהו, ונפסיק עם תרבות השקר שממש השתלטה על כל השיח הציבורי; עד כמה אנו עצמנו נקראים לא לחשוב את רעת אחינו בלבבנו, כי אם לתת אמון ולהגביר את הקשר העמוק שבין איש ובין אחיו; ועד כמה צריכים להשיב למקומה את המשמעות המדויקת של מילה שנאמרת, ואת היותה מעין שבועה שיש לקיימה. דומים הדברים כאילו הם נכתבו היום.
אלא שהם נכתבו לפני יותר מ 2500 שנים. הם היו חלק בלתי נפרד מתשובת הנביא זכריה לשאלת המשלחת שבאה לפניו וביקשה לדעת את דבר ה׳ ביחס לנושא שדומה מאוד לזה שמעסיק אותנו לפני תשעה באב. הם שאלו ״האבכה בחודש החמישי״. הימים היו שנתיים בלבד לפני סיום בניין בית שני, והתחושה הייתה כי על אף הצרות השונות שהיו כרוכות בבניינו, כולל המצב הביטחוני הרעוע – לא ניתן להמשיך להתאבל על חורבן הבית הראשון. מיום הקמת מדינת ישראל נשאלת שאלה דומה בצורות שונות – האם אין בהמשך הצום מעין כפירה בטובה ואי-הכרה בשינוי הגדול שעבר עלינו. שאלה זו קיבלה חיזוק גדול אחרי מלחמת ששת הימים, ואף שחל בה פיחות בשנתיים האחרונות, לאור מה שעברנו ועדיין אנחנו עוברים – היא מרחפת בחלל אוויר העולם.
מענה זכריהו הנביא אינו חד, אולם נראה מדבריו שיש לתת את הדעת לשני כיוונים. ראשון שבהם הוא ההכרה שאכן אנו זוכים לחיות בתקופה מיוחד במינה, שבה השיב הקב״ה את עמו ישראל לארץ, איפשר לקחת את גורלנו בידינו, וחיזוק מאוד את האמונה העמוקה כי נבואות הישועה והגאולה אכן תממשנה ועוד עתידים אנו לראות ימים גדולים יותר. אנחנו לא עוצמים את העיניים מפני המצוקות הגדולות הקיימות היום, בין במישור הביטחוני, ביון החטופים וכל הסובב אותם שמנכיחים את הכאב הנורא על כל דקה שעוברת והם עדיין לא עימנו, ובין במישורים חברתיים וכלכליים. גם המציאות הרוחנית הראויה עוד רחוקה מאוד, אבל כל כך הרבה אירע לנו שאנו מחויבים בהכרת הטוב.
שני שבהם הוא העובדה שהסיבות לחורבן עוד לא תוקנו. כדרכם של הנביאים, זכריה הנביא מלמד אותנו כי חפצו של הקב״ה, בראש ובראשונה, הוא בפסוקים שנכתבו בראש מאמר קצר זה. זה מה שהוא תובע מאתנוֿ, ואלה היסודות הברורים כל כך שמהווים את התשתית לבניין הבית. כל עוד אנחנו רחוקים מהמציאות החברתית הזו, ולצערנו אנחנו אף מחריפים אותה – אנו קרואים לצום ובעוצמה, ולעצב את יום הצום בדרך שלימדו אותנו הנביאים עצמם – כיום תיקון חברתי ודתי, וכיום שבו אנו מבקשים לשנות את דרכנו ביחסים שבין אדם לחבירו, גם כלפי אלה שנמצאים מהצד האחר של המתרס הפוליטי.
איך עושים את שני הדברים כאחד ? נראה כי הדבר הנכון הוא לחגוג את יום העצמאות בעוצמה הגדולה ביותר, להודות לריבונו של עולם על מה שזכינו בו, לשמוח בהישגים ולהתפלל על העתיד; להתאבל ביום תשעה באב על מה שעדיין לא זכינו בו, למן יסודות התיקון ועד להשראת שכינה, ולשיבת הקשר העמוק בינינו ובין ריבונו של עולם.
שני הימים אינם באים אחד על חשבון השני. להפך, הם שבונים תמונה שלמה ויחס ראוי לתקופה המיוחדת בה אנו נמצאים.
