עו"ד פרופ' אבי וינרוטמשה מתחנן שהקב"ה יאפשר לו להיכנס לארץ ואומר (דברים ג', כ"ג): "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמֹור". המילה 'לאמור' תמוהה, שהרי אין אלו דברים שנאמרו למשה כדי שיאמרם לאחרים, אלא זו תפילה של משה עצמו. לאמור למי?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מיישב כי התחינה במילה "ואתחנן" אינה מתייחסת לכניסה לארץ אלא נסובה על עצם האפשרות להתפלל, כלומר זוהי תחינה כדי שיוכל "לאמור" – להתפלל. אפילו התפילה הנוקבת של משה בהתחננו לה' שיאפשר לו להיכנס לארץ ישראל, שנבעה ממעמקי לבו של אדון הנביאים, הייתה זקוקה – לתפילה שתקדם לה, על דרך מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות (דף ד' עמ' ב') "המתפלל צריך שיאמר בתחילה 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". מדוע? האם אין לנו "זכות עמידה" טבעי לפנות אל הקב"ה? רבי לוי יצחק מבאר כי אדרבה, התפילה היא תהליך שבו הקב"ה משתתף ועוזר למתפלל. במשנה ברכות (דף ל"ד עמ' ב') "אמרו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר, זה חי וזה מת. אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי – יודע אני שהיא מקובלת, ואם לאו – יודע אני שהוא מטורף". את המונח "שגורה" מבאר רבי אלימלך מליז'נסק כשיגור של שליח, דהיינו אם חש המתפלל שהקב"ה שולח לפיו את הדברים אות הוא כי תפילתו רצויה. על כן אומרים אנו בימים נוראים: "היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל. הבינם מה שידברו, הורם מה שיאמרו".
תפילה טעונה סייעתא דשמיא וכל דבר הטעון סייעתא דשמיא – טעון תפילה, לכן צריך תפילה על התפילה ומפורסמת תפילת רבי אלימלך מליז'נסק, הנאמרת כ'תפילה קודם התפילה'.
אכן, במשנה (ברכות, דף ל', עמ' ב') "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים". הכנה לתפילה היא חובה ותנאי להצלחתה. הלכה היא ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן צ"ג): "ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל, כדי שיכוון לבו למקום". ביחס להילוך הנפש הראוי נפסק שם "לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה. לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה". על המתפלל לשהות כדי להיכנס למהלך התפילה מתוך הילוך נפש של "עמידה לפני ה". הגר"ח סולובייצ'יק מוכיח מדברי הרמב"ם כי בתפילה שני חלקים: רוחני של "עמידה לפני ה'", וכוונה פשוטה למשמעות המילים.
רבי שלמה וולבה בספרו 'עלי שור' (חלק ב', שער שלישי, עמ' ש"נ) מתייחס להלכה המחייבת לשהות "שעה אחת" לפני התפילה ומבהיר: "לשהות מעט לפני ואחרי התפילה היא הלכה לדורות! כמה זה 'מעט'? חמש דקות יהיה הרבה. השוהה לפני התפילה דקה אחת ממש, וישב בשקט על מקומו, מרוכז בעצמו ובתפילה שהוא עומד להתפלל, יראה נפלאות איך דקה זו עשויה להשפיע על כל תפילתו. אנחנו רדופים מקצב החיים המודרניים שהכל צריך להיעשות במהירות. באוכל ובשיחת רעים אנו מאריכים למדי. אבל בתפילת שחרית אנו לחוצים. כל אחד ממהר לעבודתו, זה בכֹה וזה בכֹה, ובקושי אנו יכולים להתרגל בתפילה מתונה, ואפילו דקה אחת יקרה לנו. לכן, אפילו דקה זו של שהייה לפני התפילה עולה לנו במאמץ ומאבק. אך אין לוותר עליה".
הנה כי כן, רבי לוי יצחק מלמדנו שבלי הכנה שום דבר אינו נעשה כראוי, גם לא הכוונה בתפילה, ומוטל על האדם להקדים ולהתפלל על כך. מלבד הכוונה לפירוש המילים שהמתפלל מוציא בשפתיו יש צורך בכוונה נוספת, שעליה יש לעמול לפני התפילה ובה אדם חש כי שכינה כנגדו. תפילה על כוונה זו היא חלק מן ההכנה לתפילה. חסידים ואנשי מעשה הקדישו לה רבות והיא חובה המוטלת עלינו במיוחד בדור רדוף מקצב החיים המודרניים, שבו הכל צריך להיעשות במהירות.
