הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')על ט"ו באב שחל בשבת זו אומרת המשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". הגמרא מסבירה ששמחת יום הכפורים נובעת מכך שניתנו בו לוחות האחרונות ומכך שיש בו סליחה ומחילה, אך על ט"ו באב הגמרא שואלת: מה השמחה שיש בו (ל, ב)?
בתשובה ציינו חכמים שורה של אירועים שהתרחשו בתקופות שונות ובמקומות שונים בט"ו באב, שלכאורה אין כל קשר ביניהם. אולם במבט נוסף ניתן לראות שיש עיקרון החורז כחוט השני את כל האירועים החיוביים הללו: בכולם התרחש אירוע מכונן ומשמעותי של חיזוק האחדות בעם ישראל.
- יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה –בדור הראשון של הכניסה לארץ לא יכלו בני שבט אחד לבוא בקשרי נישואין עם בנות שבט אחר. הדבר יצר בידול ופירוד בין השבטים, ונקבע שבדור השני של באי הארץ כבר יהיה מותר לבצע נישואים מעורבים מכל השבטים. והיה זה בט"ו באב, לאחר הכניסה לארץ וחלוקתה שנוצרה אחדות של כל השבטים
- יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל – לאחר מעשה פילגש בגבעה, פרצה מלחמת אחים עקובה מדם, בה נהרגו 70,000 איש והעם נשבע שלא יתנו לבני בנימין לשאת נשים משאר שבטי ישראל. המשך קיומו של שבט בנימין עמד בסכנה בעקבות שבועה זו. כדי למנוע את הכחדת השבט התקיימו המחולות בכרמים בשילה, בהם בני בנימין לקחו נשים מישראל, ונוצרה אחדות מחודשת בין שאר השבטים לבין שבט בנימין.
- יום שכלו בו מתי מדבר – בימים שבין ט' באב לט"ו באב היו רבים מיוצאי מצרים מצפים למותם שנגזר בגלל חטא המרגלים, והיה זה ביום ט"ו באב של השנה הארבעים להליכה במדבר סיני כשהבינו כי כל מי שהיו צריכים למות כבר מתו. היה זה שלב של אחדות כל עם ישראל, שמעתה הם צעדו יחדיו לארץ. עד אז היו ביניהם מי שחיכו למותם ומי שחיכו להגשמת ייעודם בארצם. משלב זה כל העם אוחד כאיש אחד לקראת הכניסה לארץ.
- יום שביטל הושע בן אלה פרדסיות (משמרות) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל – האיסור על העלייה לרגל נועד להפריד בין מלכות ישראל ומלכות יהודה, הפרדה שאף הביאה שנים אחדות קודם לכן (בימי אחז מלך יהודה ופקח מלך ישראל) למלחמת אחים קשה, בה נהרגו 120,000 איש (לפי דבה"י). בט"ו באב הותרה העלייה לרגל ושבטי ישראל ויהודה יכלו שוב להתחבר ולהתאחד.
- יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה – אירוע גדול ומשמח זה איחד את העם השבור אחרי כישלון מרד בר-כוכבא. ייתכן שיום זה גם ביטא את סיום המחלוקת הקשה שהייתה בעם האם לתמוך במרד ברומאים או להסתייג ממנו, ויום זה יצר סגירת מעגל ושם קץ לפירוד החריף.
- יום שפסקו מלכרות עצים למערכה… לפי שאינן יבשין – איחוד בין כל המעמדות, שכן עצי המערכה הובאו על-ידי משפחות מיוחסות. כבר בראשית תקופת הבית השני נקבעו שמונה זמנים, שבהם משפחות פרטיות תרמו עצים למזבח שבמקדש. בט"ו הביאו "בני הכהנים והלויים וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משוחררים וכל מי שטעה בשבטו" (תענית כח, א). כלומר: בט"ו באב התאחדו כולם, גם הדחויים ביותר, בנתינת העצים למערכה.
אין צורך להכביר מילים על מצב הפלגנות בישראל באלה הימים. שבוע זה נפתח בט' באב, יום שמשמיע זעקה ואזעקה נגד שנאת חינם. המעבר מט' באב לט"ו באב הוא מעבר מיום שמשקף את הסכנה האיומה שבפילוג, ליום שמסמל שתמיד קיימת אפשרות לאיחוד. כל אחד מהאחודים שמציינת הגמרא בא לאחר מצב קיצוני של בידול וניכור שחדלו בט"ו באב. הרבי מלובביץ' מציין שיש כאן תהליך של ירידה צורך עליה, וכי הירידה הגדולה של ט׳ באב, שהיא הירידה הגדולה ביותר, נותנת תקווה לעלייה שאחריה שתהיה עליה לאין ערוך.
נציין שבליל ט"ו באב הירח המלא הוא עגול, והאות החמש עשרה באלף-בית היא סמך, העגולה כמחול. המחול – ריקוד במעגל כמעגלי בנות ישראל ביום זה, מסמל אחדות מלאה. כולם שווים במרחק מהמרכז, כולם נותנים יד זה לזה ומתחברים כחוליות בשרשרת עגולה, וכולם ניצבים פנים אל פנים. חז"ל אמרו "שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים", כשהשכינה נמצאת במרכז, ואין איש מתקנא בחברו, ולא מתנשא על חברו, ובוודאי לא שונא את חברו.
על כולנו להתפלל ולפעול כדי שנצליח לעבור מפירוד ופילוג כה גדולים לאיחוד מחדש. מחאה אותיות מאחה, ועלינו לקוות ולעשות כדי שנצא ממחאה לאיחוי. ולפעול לכך שחילוקי הדעות לא יתקבעו כחילוקי לבבות. כל קשר חיובי שאפשר ליצור בין אנשים בעלי השקפות שונות ואורחות חיים שונים הוא חשוב ומבורך, ועשוי לתרום לכך שמשמעות ט"ו באב תצמח ולא תברח.
