מה אתה מאחל לי?

מה הועיל ט' באב? האם חזרנו לעיין בלוח הטיסות? האם משהו בנו השתנה?

אנו זקוקים לאוויר, לשינוי, לתקווה, לחיים ולשגרה. ועם זאת – יש בעזה שבויים מורעבים, חיילים שמחרפים נפשם, ובעורף, פצועים בגוף ובנפש, מפונים מבתים שנהרסו על ידי טילים, מתח ומריבות וזעם וחוסר אמון.

על מנת שנכיל את הניגודים בין מוות לחיים, בין דאגה לנשימה, בין מחלוקת לשלום, המתקיימים אף בתוכנו, עלינו לבצע עבודה פנימית של שינוי. עבודה של הטמעת האובדן בפסקול החיים, לצד גיוס של צו להתבוננות מחודשת, עשירה ומחויבת כלפי החיים.

ד"ר אדית אווה אגר, פסיכותרפיסטית וניצולת השואה, מתייחסת לנשיאת הכאב והגעגוע: "האבל עשוי להוליך אותנו בכוון חיובי לחיים, שיש בהם יותר שמחה ומשמעות ותכלית. דברו אל אהובכם, שמת. ספרו לו על מה אתם מודים: הזיכרונות שאתם נוצרים, המיומנויות שהוא או היא לימדו אתכם, המתנות שאתם נושאים אתכם – מפני שאותו אדם נגע בחייכם. ואז שאלו: 'מה אתה מאחל לי?' (מתוך הספר: "המתנה", עמ' 122).

במלחמה הנוכחית אנו עדים לתופעה רחבת היקף של יצירת מדבקות ושלטי חוצות, עליהם מתנוססת תמונתו של חייל שנפל או של נרצח בנובה. בצירוף משפט שאמר, מסר שעל פיו חי,  הדרכה לחיים המופנית גם אלינו. ניתן לראות את המסרים על גדרות בצמתים, על מוצבי חיילים, על גשרים, ספסלים ואף במרכזי טיולים באירופה, בארה"ב ובמזרח הרחוק.

קולם של אחינו הוא קול של חיים, של אמונה באדם, של שמחה ואחדות. הם מאחלים לנו את כל הנ"ל. אם נחיה תוך הקשבה למסרי הנופלים, הפצועים, השכולים, החטופים שחזרו, נגיב אחרת לעיכובים קטנים, למכשולים, למריבות נושנות.

"אל תשכח לחייך, אתה חי ונושם", נהג לומר סמ"ר נתנאל פסח, שנפל במלחמה ב 23.12.2024. נתנאל, שנתן מעצמו והתנדב לסייע לרבים, אמר גם: "לא רוצה, אבל בשמחה". "אדם אינו נמדד במכלול הפחדים והכישלונות שלו, אלא ביכולתו להתמודד איתם" – כך חי סרן איתן אוסטר, שנפל בלבנון בערב ראש השנה תשפ"ה.

מילותיהם של היקרים לנו הן צוואה. להתמודד, להודות, לחיות, לאהוב, לשמוח, להאמין, לתת ועוד הרבה. ניתן להגשימן בדרכים ובמקומות מגוונים, בארץ ובעולם. בזכותם, בכל יום עומדת לרשותנו האפשרות להיות טובים וערכיים יותר.

לתגובות: naomieini1@gmail.com