אחד הסיפורים המקסימים על האחים רבי אלימלך מליז'נסק ואחיו רבי זושא, מספר על מחלוקת עקרונית ומהותית שהייתה ביניהם, בנושא איך מגיעים להכרה בגדלות הבורא.
רבי אלימלך אמר שעל האדם להקדים את ההתבוננות בשפלות עצמו, ומתוך כך יבוא להתבונן בגדלות הבורא, ורבי זושא טען שקודם כל יש להקדים את ההתבוננות בגדלות הבורא, ומתוך כך יבין ויראה את שפלות עצמו. מורם ורבם המגיד הגדול רבי דב בער אמר על כך שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, אך בכל זאת עדיף להקדים את שפלות עצמו, ומתוך כך יראה את גדלות הבורא. בהקשר הזה גם נאמרו דבריו של הרב רבי מאיר יחיאל מאוסטרוביצא שאמר : "כי האדם צריך לפקוח עיניים: אחד (עין אחת) – להסתכל על גבהות הבורא ברוך הוא, והשני (ועין שנייה) – עד אשר יעמוד (האדם, לפני ה' יתברך) בחיל ורעדה לזכור קטנות עצמו".
ימי סוף השנה, בהתקרב הימים הנוראים, הם ימים שבאופן טבעי יש בהם מימד גדול יותר של התבוננות וחשבון נפש. אם נוסיף לכך השנה את מראות הסופה האדירה בארה"ב ובמדינות השכנות, סופה שהותירה אחריה הרס וחורבן, מיליוני אנשים ללא קורת גג, ושאר הצרות שבאו בעקבותיה, הרי שלהתבוננות הזו נוסף עוד מימד.
מצד אחד אתה מסתכל על הישגי המין האנושי, ורואה את עוצמתו ויכולותיו המרשימות בכל תחומי החיים, המדע, הרפואה, הטכנולוגיה, החקלאות החלל וכן הלאה. בהחלט הישגים מרשימים שרושם לעצמו המין האנושי, שהשכיל והצליח לבנות מגדלים גבוהים, ערים גדולות, גשרים נרחבים, חומות וסכרים, ולהגיע אל הירח ומעבר לו.
מצד שני- אתה מתבונן ברוחות הסערה ובגלי הצונאמי, וכיצד ערים גדולות ובצורות ניצבות חלשות, פגיעות ורועדות כעלה נידף ברוח אל מול איתני הטבע, ורואה עד כמה חלש ושברירי הוא המין האנושי.
אפשר להסתכל על גודל איתני הטבע ולהבין מתוכם עד כמה הוא גדול הקב"ה, ואפשר להסתכל על שבריריותו של האדם ולהבין מכך על גודלו ועוצמתו של הטבע ומי שמנהל אותו, שאין עוד מלבדו.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ומתוך העין האחת נראה את גודלנו, ומתוך העין השנייה נראה את קטנותנו. ממש השתקפות של 'אם כבנים אם כעבדים'.
ערב ראש השנה- טוב להתבונן על כוחות הטבע האדירים, טוב להתבונן על יכולותיו של המין האנושי- ובעיקר טוב להודות לה' , להגיד בבוקר חסדו ואמונתו בלילות, בימים, ולאורך השנים. (נצבים-וילך תשע"ח)