מערכת שבתוןד"ר דניאל קאופמן, פ"ת
"ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר" (במדבר יד: לג).
לפי רש"י (במדבר יד: לג) הגזרה של ארבעים שנה במדבר נגזרה על בני ישראל בגלל חטא המרגלים, וגם בגלל חטא העגל. "לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם, וזה שנאמר (שמות לה: לד): 'וביום פקדי, במרגלים, ופקדתי עליהם חטאתם…' ולכן התחילו לספור הארבעים שנה במדבר מחטא העגל שאירע בשנה הראשונה ליציאתם”.
פירוש זה של רש"י עונה על שאלה אחרת על מדרש איכה. במדרש (פתיחתא איכה רבה לג) מסופר שמבני ישראל מתו כל שנה במהלך ארבעים השנים שהלכו במדבר. "אמר ר' לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנים בהן. לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוציאין עצמן חמישה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף (כלומר, בכל שנה מתו חמישה עשר אלף ועוד מעט מתוך השש מאות אלף שהיו מבן עשרים ומעלה בזמן של חטא המרגלים. פרוטרוט פירושו דבר מועט – ראה מתנות כהונה שם. ד.ק.). ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים. אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן העשור, ובאחד עשר, ובשנים-עשר, ושלושה עשר וארבעה עשר. כיון דאיתמלא סיחרא (אור הלבנה) אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזרה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב (ט"ו באב)".
נשאלת השאלה (בפירוש בן יהוידע תענית ל:) "והקשה הרב גבורות ארי איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזו שהיא משך ששה ימים"?. במלים אחרות, למה הם לא יכלו לספור תשעה ימים מראש-חודש אב, או שלושים ותשעה ימים מראש-חודש תמוז כדי לדעת באיזה יום יצא תשעה באב? למה לקח להם עד לט"ו באב להיות בטוחים שגזירת מיתה במדבר הסתיימה?
מתרץ הבן יהוידע (שם): "ונראה לי בס"ד, ודאי דמשה רבינו ע"ה וכל גדולי ישראל לא טעו ולא נסתפקו בשום ספק, והיו יודעין את האמת, אך השי"ת רצה לבלבל דעת העם שיסתפקו בטעות גדול כזה, ולא יתברר אצלם עד יום ט"ו בחודש, כדי שיזכה יום זה לקביעת יום-טוב ושמחה, כי ודאי יום זה היה יום זכאי מטעם הידוע לפניו יתברך, ולכך זכה להיות בו כמה דברים טובים שמנו חכמים פה (מסכת תענית), והוא הדבר אשר דבר תנא דברייתא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב". ובהמשך מסביר הבן יהוידע שאף על פי שמשה רבינו ע"ה וכל גדולי ישראל מגידים להם האמת, לא היתה דעתם נוחה עד יום ט"ו באב ועשוהו יו"ט, כי כל זה היה מאת ה' "ואפשר כי משה רבינו ע"ה מאחר שידע כי מאת ה' יצא הדבר לבלבל דעתם, הניחם נבוכים בספק זה שנפל בדעתם, ולא מנע את הכרוז שהיה המנהג להכריז בכל ערב ט' באב".
נראה לי להוסיף עוד סיבה לספק שהיה לבני ישראל מתשעה באב ועד ט"ו באב. אם נזכור שהעונש למות במדבר הגיע לבני ישראל לא רק על חטא המרגלים אלא גם עבור חטא העגל, רש"י מסביר (שמות לב: א) שחטא העגל התחיל כאשר בני ישראל טעו בספירת ימים. "כשעלה משה להר, אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות, כסבורים הם שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים ארבעים יום ולילה עמו, נמצא יום ארבעים בי"ז תמוז. בט"ז בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חושך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו'…".
ולכן, כדי לאפשר תיקון לחטא העגל, הקב"ה בלבל את דעת בני ישראל. בדרך זו בני ישראל הראו שהם למדו את הלקח וכאשר עדיין היה להם ספק, הם התנהגו לחומרא ואמרו אולי טעינו ותשעה באב עדיין לא הגיע. כך הם הדגישו את החזרה בתשובה מחטא העגל.
מכך יכולים אנו ללמוד לקח גם להיום. כאשר יש לנו ספק בזמן, חייבים להתנהג לחומרא ולא להשאיר את הדברים לרגע האחרון. כך עם ההכנות לשבת, כך בקריאת שמע או תפילה.
(שלח תשס"ה)
