עו"ד פרופ' אבי וינרוטפרשת ראה פותחת בבחירה החופשית, ונאמר (דברים י"א, כ"ו) "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הבחירה נטועה באדם מיום עמדו על דעתו ומתקיימת ללא הפוגה, עד כלות. מה, אם כן, פשר המילה "היום"?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מבאר כי בברכת "יוצר אור" נאמר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". יצירת העולם אינה חד-פעמית אלא מתחדשת מדי יום. במסגרת זו נותן הקב"ה לאדם בכל יום "בהירות חדשה ושכל חדש" שבאמצעותם יידע ויבין מה שלא הבין ביום הקודם. על כן נאמר (דברים ו', ו') "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", ודורשים חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כי ביום הזה יש בדברים בהירות חדשה והבנה נוספת שהתחדשה. ממילא מובן מדוע נאמר ביחס לבחירה החופשית "היום" – "רצה לומר שבכל יום תקבל ברכה וחסד חדש".
ברם, ביחס לדברי תורה ההתחדשות מובנת לנו, כתוצאה מתהליך נפשי ושכלי הנובע מן ההתבגרות וההבשלה הנפשית, השכלית והרגשית ומן ההפנמה של הדברים שנלמדו. אלו תהליכים שהזמן גרמן. אבל מה מתחדש אפוא בתחום הבחירה החופשית, שהולך ומתעצם מדי יום?
דברי רבי לוי יצחק מכוונים לכך שחופשיות הבחירה אינה דבר פשוט. אדם נמשך אחר סביבתו והרגליו ומתקשה להשתחרר מכבליהם. "הרגל נעשה טבע שני" (לשון רבנו יונה בשערי תשובה, שער ג'). על כן נאמר (משלי כ"ב, ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". לאדם ההולך בדרך חטאים קשה לשנות מסלול, ונאמר (יומא דף פ"ו עמ' ב') "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר". אכן, אדם יכול להשתנות ולהשתחרר אף מהתמכרויות קשות. אבל, הבחירה אינה בין שתי ברירות שקולות ושוות, שהרי ההרגל, החברה והנסיבות מטים את הכף.
במשנה במסכת אבות פרק ד' משנה ב' נאמר כי "מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה". מבאר רבנו יונה כי יש "תהליך טבעי", של כוח ההרגל וההתמדה (האינרציה), הגורר אדם מטבעו להמשיך ולצעוד במסלול שבו הליכתו. ויש גם "תהליך רוחני" של "סייעתא דשמיא", כפי שאמרו חז"ל במסכת יומא דף ל"ח עמ' ב': "בא (אדם) להיטמא – פותחים לו, בא להיטהר – מסייעים לו". נמצא כי אדם שעבר עבירה מצוי במיצר ועלה על מסלול התרסקות, שכן קשה לו מאוד להפעיל את יכולת הבחירה שלו, בניגוד להרגלו ובניגוד למשיכת טבעו ויצרו הרע הדוחפים אותו להמשיך ולשקוע בתהומות של חטא. כיצד יוכל אדם להיחלץ ממעגל קסמים נורא זה?
על כן נאמר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", כי בכל יום ניטעת בו יכולת בחירה מחודשת, שביכולתה להתגבר על הווקטורים שפעלו ביום הקודם. הקב"ה "נותן בכל יום בהירות חדשה ושכל חדש" שבאמצעותם יוכל לשוב לנקודת המוצא ולבחור את דרכו מחדש, כאשר הטוב והרע ניצבים בפניו כשני צדדים שקולים.
בהתאם לכך, מבאר חידושי הרי"מ את הברכה "הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה". לכאורה, איזו תועלת מפיק אדם מיכולת ההבחנה בין יום ללילה, ומהי ה'חכמה' הדרושה לכך? אין זאת אלא שהמונחים "יום ולילה" מבטאים את האור והחושך שבלב האדם ואת הכוח המתחדש בבריאה בכל בוקר מחדש, לשקול באופן מאוזן ובלתי תלוי את הדרך שבה יצעד, כשהוא חופשי ומשוחרר מכבליו ומהרגלי האתמול שלו. הבוקר הבא על האדם לאחר החידלון שבו היה שרוי בעת השינה, יוצר ברייה חדשה וטהורה, ואנו אומרים "נשמה שנתת בי טהורה היא".
הנה כי כן, רבי לוי יצחק מברדיטשב מחדש כי בידי האדם יכולות פנומנליות של השתנות, ובכל בוקר הוא "נולד מחדש" עם יכולת מופלאה להשיל מעליו את כל עברו המעיק, את כל העכבות שצבר ואת כל מה שמנע ממנו לפתוח דף חדש ונקי לחלוטין.
