הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')המושגים שמיעה וראייה ממלאים תפקידים חשובים בעולם היהדות, כאשר במקרים מסוימים המושג המרכזי הוא שמיעה ובמקרים אחרים ראייה. הפועל "לשמוע" מופיע שוב ושוב במעמד הר סיני, וכן בנאומי משה בספר "דברים" המצווה לשמוע בקול ה'. הרב דוד כהן ("הנזיר") שהיום, כ"ח אב, יום פטירתו, אף פיתח משנה פילוסופית סדורה סביב הרעיון שהשמיעה היא מושג המפתח המרכזי ביהדות, לה הוא קרא "ההיגיון העברי השמעי".
אולם, במקומות מסוימים דווקא הראייה עומדת במרכז, וכך גם פרשתנו פותחת בציווי: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". דומני שההבחנה בין המושגים היא שהמושג "שמיעה" מתייחס בתורה להפנמה ולהטמעה של דברים. לכן, למרגלות הר סיני אמרו בני ישראל "נעשה ונשמע", וכשהתורה מתייחסת לשמירת המצוות היא אומרת "והיה אם שמוע תשמעו", "כי תשמע" וכיו"ב. לעומת זאת, המושג "ראייה" מתייחס להסתכלות למרחוק, ולהתבוננות במבט רחב. שמיעה מתמקדת בממד העומק, ואילו ראייה קשורה לממד האורך, לצפייה לטווח ארוך.
העובדה שראייה היא הדרך לקלוט דברים בממדים של מרחק משתקפת בפתגם הידוע של חכמים: "איזהו חכם? הרואה את הנולד", שנאמר על ידי חכמי ישראל במענה לשאלת אלכסנדר מוקדון (תמיד, לב, ב). באמצעות ראיית הנולד יכול האדם לדבוק בדרך הישרה, כדברי רבי שמעון במסכת אבות (ב,ט), ועל ידי ראייה זו הוא יחשב נכונה את שכרן והפסדן של המצוות והעבירות, כפי שהסביר רבי עובדיה מברטנורא, ואף יצליח בשאר ענייניו, כגון בעסקי פרנסתו, כדברי הרמב"ם (שם).
ההבדל בין החכם הרואה את הנולד לאדם שאינו רואה, מתומצת יפה בפתגם המסביר את ההבדל בין חכם לפיקח: הפיקח יודע כיצד להיחלץ מן הבוץ שהחכם אינו נכנס לתוכו כלל. במילים אחרות: הפיקח רואה לטווח קצר ומסתבך, ואילו החכם רואה לטווח ארוך ויודע להיזהר מראש מפני מלכודות ומכשולים.
מדרש חז"ל על הפסוק הפותח של פרשתנו מסביר את חשיבות הראייה למרחק באמצעות משל לשתי דרכים – האחת תחילתה קוצים וסופה מישור, והאחרת תחילתה מישור וסופה קוצים. החכם מתחיל בדרך הקשה ומסיימה בשלום, ושאינו חכם בוחר בדרך האחרת ונכשל לבסוף (תנחומא, ראה, ג). מדרש זה ממחיש היטב את ההבנה שהציווי "ראה" דורש הסתכלות לטווח ארוך, ומסביר שבראייה קצרת טווח נוטה האדם להעדיף את ההליכה בדרך הרעה, שכן היא מעניקה סיפוקים מיידיים. החכם, לעומת זאת, מכיר בעדיפות דרך התורה, שתובעת ויתורים על סיפוקים למען הישגים רוחניים בעלי ערך נצחי.
היעדר הסתכלות ותכנון לטווח ארוך בולט פעמים רבות אצל מנהיגים שאמורים להתוות מדיניות, אך לא פעם נראה שהם עוסקים בכיבוי שריפות ובפתרון בעיות באופן מהיר ושטחי, במקום ביצירת פתרונות ארוכי טווח וברי-קיימא.
oscar-keys
בחיי היומיום אנשים מיטיבים להסתכל לטווח ארוך כשמדובר בהיבטים פרקטיים ותועלתיים, אך עושים זאת במידה פחותה במה שנוגע להיבטים הרוחניים של החיים. כך, לדוגמה, התלמידים יחזרו בקרוב לספסל הלימודים, חרף הוויתורים על הנוחות וההנאה שבחופשה, משום שבמבט ארוך טווח הם והוריהם יודעים שזה הדבר הנכון להבטחת עתידם. אולם, בשאלות של התפתחות רוחנית ובהיבטים דתיים ומוסריים אנשים עלולים לתפקד בכוח האינרציה, לתת את הדעת על כל עניין בשעתו, ולהימנע מעיסוק במחשבות גדולות על יעדים גדולים ועל מטרת החיים בכללותם.
ערב ראש חודש אלול, אנו נקראים להתבונן בגדול ולבחון את מציאות חיינו במבט ארוך טווח. זהו זמן מוגדר במעגל השנה שמזמין אותנו להרים את הראש מעל לעיסוקים השוטפים, לחדד מודעות ולחשוב על שינויים נחוצים בחיינו.
חודש אב, שמזלו אריה, הולך ומסתיים, והמילה אריה זהה באותיותיה למילה יראה ולמילה ראיה. כשמסיימים את אב ורואים באופק את אלול צריכים לחדד את הראיה, ולהיכנס ליראה כמו מאריה. האריה סימל מאז ומעולם את מושא היראה של האדם, שכן לפני המצאת כלי הנשק, הסכנה הגדולה ביותר הייתה פגישה עם אריה רעב, וההולך בדרך נדרש לחדד חושים ולראות אותו בזמן.
בדיחה קצרה מספרת על שני אנשים שהלכו ביער – האחד מהם היה בעל ראייה ארוכת טווח, והאחר טיפוס צר אופקים שלא רואה מימינו ומשמאלו. בעל הראייה הרחבה הבחין לפתע באריה המתקרב מהצד, הוא זרק את תרמילו והתחיל לרוץ כל עוד רוחו בו. השני, שלקח לו זמן רב להתעשת ולראות את האריה המתקרב, צעק לעברו: "מה אתה רץ, אתה חושב שאתה מסוגל לרוץ יותר מהר מהאריה?" חברו השיב לו תוך כדי ריצה: "אני בסך הכל צריך לרוץ יותר מהר ממך…".
בתחום הדתי-רוחני האתגר איננו לרוץ יותר מהר מאחרים, אלא להגיע גבוה יותר מכפי שהגענו בשנה שעברה. השאיפה היא להשתפר באופן מוחלט מול עצמנו ומול ה'. ריצה נעימה!
