השבוע חגגתי 10,000 עוקבים בפייסבוק (אם אתם עדיין לא שם, בואו!). ככה, בלי לשים לב תוך כדי ששיתפתי בכאב שלי, שצחקתי עליו ובכיתי איתו. הצטרפו הרבה אנשים, בסתר או בגלוי, למסע שלי בחיפוש אחר אהבת אמת זוגית ועצמית.
יש רגעים של ייאוש, שאני כבר לא מאמינה שאצליח, ואז פתאום משום מקום אני מקבלת הודעת חיזוק ממישהי שאפילו לא מכירה אותי, וזה ממלא אותי ומרחיב את הלב. ופתאום יש עוד מקום להכיל, עוד כוח להמשיך לנסות ולא לוותר. ויותר מזה, להגיד גם לכם לא לוותר, להיות בחמלה כלפי עצמכם. לנצל את הזמן הזה להתפתח אישית ומקצועית. ללמוד לאהוב את עצמכם לשמוח במתנות שקיבלתם מלמעלה, בכישרונות שבורכתם בהם. להתמקד בטוב ולהיות מלאי תודה. על הכל.

ובאמת, אם יש משהו שלמדתי מעשרת אלפים העוקבים האלה, זה שהמסע לא פחות חשוב מהיעד. לפעמים אנחנו עסוקים בלרוץ קדימה, לסמן וי על מטרות – חתונה, קריירה, בית – אבל שוכחים לעצור רגע ולהביט על הדרך. על כל צעד קטן שהתקדמנו בו. על כל חיוך שנוסף ליום שלנו. על כל אדם שנכנס לחיים שלנו בדיוק בזמן הנכון. כל הצלחה היא הצלחה, בין אם היא גדולה או קטנה. הגודל לא קובע.
אני לא אומרת שזה קל. יש ימים שאני מתעוררת ושואלת את עצמי "מה אני עושה כאן בכלל?" ואז אני מזכירה לעצמי שכל יום הוא מתנה, וכל מפגש הוא שיעור. ובינתיים, אני בוחרת לחיות – באמת לחיות – ולא רק להמתין ליום שבו "זה" יקרה.
אז אם אתם נמצאים עכשיו במקום דומה, בין תקווה לייאוש, בין חלום למציאות – תדעו שאתם לא לבד. תדעו שמותר להרגיש הכל, ומותר גם לבכות. אבל תזכרו לקום, לחפש את האור, ולהתמלא ממנו. כי אולי לא תמיד נקבל בדיוק את מה שדמיינו, אבל נקבל את מה שנכון לנו, בזמן הנכון. יש השגחה בעולם. ויש, יש אהבה!
ובינתיים – אנחנו כאן. יחד. לומדים לאהוב, לצחוק, ליפול ולקום מחדש. כי אין זמן יותר טוב יותר לעשות את זה כמו עכשיו. שנה טובה
