מחיר הדחייה

פרק י"ט בספר שופטים ממשיך בסיפור נוסף שמדגים את השפל אליו הגיעו שבטי ישראל בימי השופטים דרך הסיפור המזעזע של פילגש בגבעה. איש לוי שגר באפרים, הלך לבית לחם יהודה על מנת להחזיר את פילגשו שבגדה והלכה ממנו. כאשר מגיע לשם אבי הנערה, הוא מצליח למשוך אותו שישה ימים לפני שהוא קם ויוצא חזרה לדרכו. אותם שישה ימים מתוארים באריכות- הוא הלין אותם וכיבדו באוכל ובמים. הפרשנים מסבירים שתיאור הכנסת האורחים בא כדי להדגים את הניגוד במנהגי השבטים השונים כחלק מ"איש הישר בעיניו יעשה"- ביהודה נוהגים לאורחים בכבוד מלכים ובבנימין, כפי שנראה בהמשך הסיפור, מתעללים והורגים אורחים הנקראים לעיר בצורה המקבילה לסדום.

ניתן להסתכל על האירוח של אבי הפילגש בצורה אחרת. הוא היה איש יהודה שגר בסמוך לבני בנימין. בנימין מתוארים כמושחתים כל כך, עד כי מוזר לחשוב שהשכנים לא ידעו שאלו אנשים שצריך להתרחק מהם. נראה בעיניי כי הוא עיכב אותם כמה שיותר כי הרגיש שהמסע עשוי להיות מסוכן.

אם כך עולה השאלה- מדוע שבט יהודה, השכנים של בנימין לא טיפלו בנגע הזה קודם לכן? איך נתנו לתרבות סדום וכנען להשתלט עד כדי כך על שבט מישראל? כפי שכתבתי במאמרים הקודמים- כאשר אין מלך בישראל, אין חוק, נוהל ומשטר, גם אין כמעט דרך להביע ביקורת ותוכחה אחד כלפי השני. כך שלשבט יהודה נותר רק לנסות ולהימנע.

איש הלוי שעמד בסכנת חיים וראה את פילגשו שוכבת מתה לאחר שאנשי גבעה התעללו בה כחלק מהכנסת האורחים, הבין כי רצים ומברקים לא יעירו את העם מההימנעות והתרדמה והבין שכדי להבהיר את חומרת המצב, עליו לעשות מעשה קיצוני וביתר את גופתה של פילגשו. רק כך העם הבין את האסון והגיע כדי לטפל בשבט בנימין.

מן הסתם ניתן ללמוד מהחלק הזה במעשה שכדי להניע לפעולה, חייבים שימוש באמצעים חזותיים, ברורים ולפעמים קיצוניים. יחד עם זאת, ניתן להבין משהו נוסף- בפרק הבא נראה שהתשובה של העם למעשה הנורא של פילגש בגבעה הוא השמדה כמעט טוטאלית של שבט מישראל. פעולה שלאחר מכן הם מצטערים עליה, אך לא ברור אם בשלב הזה, תגובה מאופקת יותר הייתה עוזרת. אילו שבטים, קבוצות ויחידים בעם היו נוהגים במידה רבה של אחריות אחד כלפי השני, ניתן היה לטפל בבעיה כשהיא קטנה, דרך חינוך, ענישה מידתית או שיקום. בהקבלה לכך, כשמטפלים בבעיות של מדינת ישראל היום, עדיף להתערב מוקדם ולא לחכות להקצנה שיכולה להוביל לאסון.