ד"ר ניצה דורי (חוקרת ספרות ילדים, ספרות עברית וספרות לאדינו, nitsa.dori@gmail.com)פרשת שופטים נפתחת בציווי המוכר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֵּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפָּט צֶדֶק" (דברים טז, יח). פסוק זה, שנראה כבסיס למבנה חברתי-משפטי, מזמין קריאה רחבה הרבה יותר. הוא מבקש מאיתנו להציב לא רק מערכת שיפוט חיצונית, אלא גם מערכת שיפוט פנימית, אתית ואישית – "שופטים ושוטרים" בלב ובתודעה.
דוגמה פשוטה ואקטואלית: הקול הקורא שפרסם החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב (לא באוניברסיטת טהרן, נא לא לטעות), תחת הכותרת "מבטים על החברה הישראלית בשעה זו: בין סוציולוגיה של מלחמה לסוציולוגיה של טיהור אתני והשמדה", איננו עוד יוזמה אקדמית תמימה. זהו כתב אשמה פוליטי שמתחפש לשיח מחקרי, ומנצל את יוקרתה של האקדמיה הישראלית כדי להעניק לגיטימציה לשיח שמכתים את ישראל במונחים המחרידים ביותר: "טיהור אתני", "השמדה" – מילים שמטבען מפקפקות בזכות הקיום של מדינת ישראל ובחוקיות פעולותיה.
יש הבדל תהומי בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלה, לבין הצגה של ישראל כמדינה המבצעת פשעי רצח עם. מרגע שהשיח האקדמי מאמץ שפה שמשרתת את תעשיית הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם, הוא חורג מתפקידו כחוקר ומדרדר את עצמו אל שדה התעמולה.
האקדמיה אמורה להיות מרחב של מורכבות, של מחקר מבוסס נתונים, של שפה מדודה וזהירה. היא לא יכולה להרשות לעצמה להפוך לבמה להפצת סיסמאות שמופקות ישירות ממחוזות הBDS-. במקום לנסות להבין את המצב בעיניים ביקורתיות ומאוזנות – כיצד חברה דמוקרטית מתמודדת עם מלחמה, כיצד טראומה לאומית מעצבת עמדות פוליטיות, כיצד מורכבת המציאות בשטח – הקול הקורא מתיישר לחלוטין עם נרטיב חד־צדדי, שמשטיח את התמונה כולה לתוך דימוי של "תוקפן" מול "קורבן".
יתרה מכך, שימוש במונחים כמו "טיהור אתני" ו"השמדה" אינו רק בלתי־אחראי, הוא עלול להוות סכנה של ממש לסטודנטים ולחוקרים ישראלים בעולם. אלה בדיוק המילים שמזינות קמפיינים אנטישמיים, מצדיקות חרמות, ואף פוגעות פיזית ביהודים מחוץ לישראל. כשהן יוצאות מתוך חוג אוניברסיטאי ישראלי, הן מקבלות חותמת "כשרות" שמסכנת את כולנו.
במקום קול קורא לנקיטת צד פוליטי, מה שהיה נדרש מן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה הוא קריאה למחקר מאוזן: כיצד חברה תחת איום מתמשך מתמודדת עם שאלות של מוסר ומדיניות; כיצד הציבור הישראלי והפלסטיני כאחד חווים את המלחמה; אילו כוחות כלכליים, פסיכולוגיים ותרבותיים מעצבים את התודעה בשעת מלחמה. אלו שאלות אמיתיות, מורכבות ומאתגרות, אך הן אינן מספקות את הדרמה של סיסמאות חריפות, ולכן נזנחות.
האקדמיה הישראלית חייבת לבחור: האם היא רוצה להיות מגדלור של חקירה רצינית (כפי שאוניברסיטת תל אביב הוכיחה עצמה לאחרונה בהינדוס עמוד שדרה ומתן תקווה למשותקים), או מגפון של תעמולה פוליטית. אם תבחר באפשרות השנייה, היא תאבד לא רק את אמון הציבור בישראל, אלא גם את עצמאותה המדעית.
בנוסף, יש עוד כמה הנדרשים לשים "שופטים ושוטרים" דווקא על הפה: אנשי צבא "לשעברים", סופרים ואנשי רוח ישראלים המוציאים את דיבת ישראל רעה בתפוצות, וישראלים בברלין ובארצות אחרות, שללא רסן משתלחים בממשלת ישראל, בהחלטותיה, מחלישים את רוח חיילינו ומפמפמים את אשר הם שומעים באמצעי התקשורת של המדינות שהם חיים בהן, כאילו לא די לנו במה שאנחנו מתמודדים איתו מבית.
במסורת הלאדינו הפתגם: la Verdad va sovre la mintira komo el azete sovre la agua – "האמת צפה על פני השקר, כמו שהשמן צף על פני המים" הוא פתגם הנאמר בפשטות ובחוכמת העם, ומהדהד את קריאת התורה: החוק אינו אלא מעטפת ריקה אם הוא מנותק מערכי צדק מוסריים.
החינוך לערכים – יושר, כבוד הדדי, צדק – אינו מסתכם בהקניית כללים אלא בהפנמתם. במילים אחרות, כאשר התורה אומרת "בכל שעריך", היא פונה גם אל "שערי הנפש": שערי המחשבה, הדמיון, הרצון. בשערים הללו יש להציב "שופטים ושוטרים" בדמות כללי התנהגות פנימיים, המכוונים את האדם לחיים של משמעות ושל אחריות.
בישראל של ימינו, פרשת שופטים מהדהדת באוזניים רגישות במיוחד. אנו חיים בחברה שסועה, מתוחה, לעיתים חסרת אמון במערכות השיפוט והמשפט. הוויכוחים הציבוריים סביב מערכת המשפט, סביב מוסריותה של המדינה במצבי מלחמה ושלום, סביב השאלה מי מוסמך לקבוע מהו "צודק", כל אלו מציבים את הפרשה במרכז השיח.
הציווי המקראי מזכיר לנו: אין די בחוק, חייבים גם צדק. דווקא בעיתות משבר נדרשים "שופטים ושוטרים" פנימיים: מנהיגים, אנשי חינוך, וגם כל אזרח ואזרחית, שיבחנו לא רק מה מותר ומה אסור, אלא גם מה ראוי.
קריאה משולבת בפרשת שופטים מגלה שהיא איננה רק פרשה משפטית, אלא טקסט ספרותי-חינוכי עשיר. הכפילות הספרותית, הדגש החינוכי על "שופט פנימי" והאתגרים האקטואליים של החברה הישראלית, כולם מתחברים לקריאה אחת: להציב בחיינו "שופטים ושוטרים" שישפטו אותנו בצדק וברחמים גם יחד.
