הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)את מצוקות ליבי אני חושף כאן בפניכם: בזמן האחרון אני נוכח יותר ויותר שהשפה הדתית, על צדדיה השונים, נתקעה אי שם בגילאי הגן או היסודי, ולא מצליחה להתפתח משם.
אתחיל דווקא מהצד השני, מספרות 'הכפירה'. לאחרונה יצא ספר שכותרתו 'פילוסופים נגד אלוהים'. המחבר הוא מרצה לפילוסופיה, בעל אישיות צבעונית ביותר (גילוי נאות: גם חבר שלי). ספרו מצטרף לסדרת ספרים שכתבו אינטלקטואלים חילונים, שמטרתם בגדול, לתקוף את הדת ולצאת נגד מושג האלוהים. אך מי שמעיין בספרים הללו רואה שהם לא באמת את תוקפים את אלוהים. הרי כל בעל דעת מחשבה מכיר שבאותה מידה שאי אפשר להוכיח את מציאותו של אלוהים, אי אפשר גם להוכיח את אי-מציאותו.
אז את מי הם תוקפים? לא את מושג האלוהים כמקור ההוויה, הטוב והיושר שבעולם, אלא את האלוהים שמצווה נשים לטבול במקווה וגברים לא להתגלח בשלושת השבועות. מגוחך לחשוב שאלוהים מתעסק בדברים הקטנים הללו, הם טוענים. לכן צריך להיפרד מהדת בכלל, הם מסיקים בסיפוק רב. הדת לא נכונה.
מן העבר השני, בשבועות האחרונים התעורר פולמוס ברשתות החברתיות על טור שכתב רב פופולרי, העוסק בדקדוק בזמנים בהמתנה שבין בשר לחלב. השאלה שעלתה היא האם בחור צעיר שקנה אייס קפה וגילה שנותרו לו 9 דקות עד שיתסיימו השעות שהוא ממתין בין בשר לחלב, יכול בדיעבד לשתות אותו או לא. לאחר פלפול ארוך שהראה למה הדבר מותר מבחינה הלכתית, סיים כותב הטור באמירה שמבחינה חינוכית הוא אסר לבן שלו את הדבר ואמר לו שאלוהים שמח בכל דקה ודקה שהוא התגבר על יצרו והתאפק.
תעזבו את כאן את הדיון ההלכתי. בואו נדבר על הכנסתו של אלוהים לתמונה. לצייר את אלוהים כמי שיושב על כיסא רם ונישא ומתמלא עונג מכך שהוא צופה עלינו מלמעלה מתאפקים לא לשתות את האייס קפה שקנינו בקניון בארומה זה טוב לבני 6-8. אבל האם זה המענה שיש לתת לבני נוער, שהמחשבה שלהם מפותחת בהרבה ומסוגלת לתפוס מושגים מופשטים? האם בעידן של בינה מלאכותית זה המקסימום שאפשר להפיק מאלוהים?
עזבו בני נוער; בואו לעולם המבוגרים. סרטונים שמציפים את הרשת מציגים רב צעיר שמחולל ניסים בברכות שלו. את בית הכנסת שלו מציפים מאות מאמינים שרק מבקשים כמה דקות איתו. הרב הזה כמובן שאיננו היחיד בתעשייה הזו. מפעם לפעם צץ איזה גורו רוחני שצובר מאמינים. עכשיו תראו, כשלעצמם הם יכולים להיות אנשים מאוד נחמדים ואפילו מסורים עבור קהל מאמיניהם. אבל אני עוד לא שמעתי מאף אחד מהם אפילו דבר חכמה אחד. אחד! לכל היותר הם ידעו לתת שיחות חיזוק באמונה, לומר שהשם יתברך דואג לכולם, אך לשם כך צריך להתחזק בקיום מצוות, וגם יוסיפו לכך סיפור חמוד שמוכיח את הנקודה. כך האלוהים מוצג אצל כולם – כפקיד סעד.
הנה שלוש תמונות מעולמות שונים, ממגזרים שונים, אבל לכולן מכנה משותף אחד – הקטנת דמותו של אלוהים (שלא לומר הגשמתו) וצמצום השיח הדתי עד כדי חשיבה אינפנטילית. הן הכופרים הן המאמינים, חלקם אנשים נבונים ביותר, מתקוטטים בזירה של ילדים. את מושג האלוהים הם מגחיכים, וגם את ההלכה הם לא מבינים. יש נתיב קצת יותר ארוך ומפותל בין האלוהים, שהוא סיבת הסיבות, ובין פסק הלכה שנתן רב מקומי באיזו עיירה. מי שלא מבין זאת, פשוט לא יודע הלכה מהי.
אני מתבונן על הרמב"ם והספרות הפילוסופית הענפה של ימי הביניים, על הספרות הקבלית שהתפתחה מאז, על הוגים יהודים משכילים שהבינו במדע ובפילוסופיה עדכנית, ואני תוהה איפה אנחנו ואיפה הם. איך השיח הדתי והתיאולוגי, שבמשך מאות בשנים היה שיאה של חשיבה פילוסופית מעמיקה ושל תביעה מוסרית גבוהה, הפך ברמתו לשיח של גן ילדים? איך אנשים מבוגרים ומשכילים נתקעו עם דמותו של אלוהים כסבא טוב עם זקן לבן שיושב למעלה ורק מחכה לנו, בני האדם, שנמתין עוד כמה דקות בין בשר לחלב?
אינני רוצה להמעיט בערך ההקפדה על ההלכה, אבל אי אפשר להאדיר אותה – ודאי שלא לשכנע מישהו לקיים מצוות – באמצעות הקטנת דמותו של אלוהים. זה לא משכנע, לא ביחס לאלוהים ולא ביחס להלכה. הגיעה העת להתבגר. צריך לחזור למושגים יותר עמוקים ואמיתיים של אלוהים. צריך לשכלל את המחשבה ולהבין קצת יותר לעומק כיצד ההלכה התפתחה ופועלת. גם זה סוג של תשובה שיש לעשות.
