לאחר המעשה של פילגש בגבעה, פרק כ' מתאר בהרחבה מלחמת אחים: שבטי ישראל נגד בני בנימין. לצד הכותרת המבהילה של מלחמת אחים, נראה דווקא כי שררה בעם, מלבד בקרב שבט בנימין, אחדות גדולה. הדבר בא לידי ביטוי גם בהתקבצות של כולם מכל רחבי הארץ, בתקופה של כיבושים ומלחמות, כדי לבער את הרוע וכן בניסיון שלהם להימנע ממלחמה עם בנימין כמה שאפשר.
הם עולים כולם למצפה ומבקשים מהאיש הלוי לתאר להם את המעשה, לבחון עד כמה חמור הסיפור והאם המתקפה המתוכננת מוצדקת. הם מחליטים יחד להתייעץ ולחשוב מה עליהם לעשות, ומכריזים כי עד קבלת ההחלטה לא שב אף אחד לביתו. הם בוחרים את מספר הלוחמים שיעלו אל בנימין, כדי לבקש מהם להסגיר את הפושעים ולחזור בתשובה. בתום שלב ההתייעצות וההחלטה, מסכמים הפסוקים במילים: "וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר, כְּאִישׁ אֶחָד, חֲבֵרִים".
המושג חברים אינו נפוץ מאוד בתנ"ך, ומעניין להתעכב עליו. במיוחד לאור הקשר שמתואר בהמשך הפרק על היחסים בין שבטי ישראל לבנימין בתואר "אחים". כיום יש שימוש יתר במושג "אחי"- הוא בא לתאר קרבה יתרה, שותפות דם וגורל. יחד עם זאת, אני חושב שלמושג "חבר" יש משמעות מיוחדת – בעוד את אחיך אתה לא בוחר, יש בחברות החלטה על נתינת אמון וחבירה לדרך משותפת.
במסכת חגיגה נאמר כי העולים לרגל בחג נחשבים "חברים" – מה שאומר שהם נאמנים על ענייני טומאה וטהרה. העובדה שעם גדול בוחר להתכנס יחד, ודאי לדבר מצווה, הופך אותם לנאמנים אחד לשני. המקור של הגמרא הוא בפרק שלנו בהתכנסות של העם למלחמה עם אנשי בנימין.
החבירה יחדיו של העם לטובת ניקוי הטומאה מן המחנה, הביאה אותם למצב של טהרה וקדושה. זה בא לידי ביטוי ברצון להתייעץ עם הקב"ה במהלך הפרק, בכי משותף, צום, הקרבת קורבנות – עושים תשובה תוך כדי קרב. אף שמדובר בתקופה מלאה בכאוס ובעבודה זרה, באובדן מוחלט של חוקים ונורמות – זעזוע חיצוני שמאחד את העם, מאפשר לו להגיע לרמה רוחנית גבוהה יותר.
מעניין לחשוב היום איך למושג "אחים אנחנו", שמסמל קרבת דם וגורל משותף, מכניסים גם את המושג "חברים" – היכולת ליצור חיבורים אקטיביים, לא מתוך הכרח, אלא מתוך בחירה. חבירה שמבוססת ערכים משותפים ועשייה משותפת, היא זו הגורמת להתעלות וליצירת הסכמות. מעניין לראות שאת השיעור ניתן ללמוד דווקא מסיפור קשה של מלחמת אחים, המראה מה קורה כששבט-אח מסרב להכניס אורחים ולתת אמון באחיו ולא נהיה לו לחבר.
