עפרה ליפשיץ (ממובילות פורום 'שותפות לשירות')ערב ראש השנה תשפ"ו. מדינת ישראל מחולקת לשתיים: אלו שיתפללו בבתי כנסת, ואלו שיעמדו בעמדות שמירה. אלו שיהיו עם המשפחות בבית, ואלו שיהיו רחוקים מהמשפחה.
בתוך קטגוריית ה"רחוקים מהמשפחה", יש גם שתי חלוקות: אלו שרחוקים מהמשפחה כי הם מגינים על המדינה, ואלו שבוחרים לטוס לתפילות באומן או במקומות אחרים.
אין פה שום בעיה עקרונית בכך שאנשים רוצים להתפלל בחגים במקומות מסוימים. הבעיה היא רק עם אלו שאמורים להתגייס אבל בורחים מהחוק. לכך מצטרפת בעיה צורמת הרבה יותר: הממשלה, שמנסה בכל דרך אפשרית לאפשר למשתמטים לטוס לחו"ל בחגים, אף שאסור להם לצאת מהארץ.
מה המסר שהממשלה מעבירה כשמי שמצהיר בגאווה שהוא לא יתגייס, בכל זאת יזכה לחגוג אצל ר' נחמן באוקראינה? יש פה זלזול עצום בציבור המשרת. רה"מ וחבר מרעיו מחפשים פרצות לעקוף את איסור היציאה מהארץ, בעוד משפחות החיילים מחכות שנתיים שהממשלה תדאג להם לתגבורת. לאפשר למשתמטים לצאת מהארץ זה מחליש את המשרתים, את החוק ואת המוסר הבסיסי.
בואו נדבר בכנות: סנקציית המאסרים באופן כללי, תגרום לעוד תמונות קשות ותלבה עוד קיטוב. הצבא נמנע מלדפוק למשתמט בדלת כדי לעצור אותו. הבודדים שנעצרו עד כה נעצרו מסיבות אחרות, ועל הדרך גילו שהם משתמטים. זה הוביל לגל מהומות גדול, לביקור של הרב הירש בכלא כדי לחזקם ואף לתמונות וכינוי של אותם 4 שנעצרו כ"חטופים".
זו לא הדרך. אין כרגע מספיק "סנקציות אישיות שפוגשות את הפרט", כפי שביקש ראש אכ"א מהממשלה. אי לכך, הסנקציה המשמעותית היחידה שקיימת כרגע בחוק על השתמטות, היא עיכוב יציאה מהארץ. כשאנחנו מבטלים אותה, אנחנו בעצם אומרים שאין לנו כלים לאכוף גיוס, ואיש הישר בעיניו יעשה. והישר פה – מאוד עקום.
הממשלה שוברת שוב את האמון של הציבור המשרת שחלקו השנה, בפעם השנייה, יהיה בחגים בשוחות במקום להיות בבית. החיילים שלנו נלחמים בגלל תחושה שהם חלק ממשהו גדול, צודק, חיוני ומשותף לכולנו. ואם עושים איפה ואיפה, אז מטרות המלחמה מאבדות מצדקתן.
להלן הצעת פתרון פשוטה שהממשלה ואכ"א יכולים להוביל: גם המשתמטים יכולים לטוס לאומן. רק שיגיעו קודם להליכי המיון שהם זומנו אליהם, אח"כ יצאו מהארץ, ומשם יחזרו ללשכות הגיוס.
חשבון נפש הלאומי שלנו לשנה זו, צריך להיות: עם אחד, חוק אחד, גיוס אחד. אחרת, הקיום שלנו פה מוטל בספק.
