מערכת שבתוןפנינה פויפר
מנכ"לית ארגון הציבור החרדי ממלכתי, מובילת דעה בתנועת 'הנתיב השלישי'
ביום כיפור אנחנו אומרים שוב ושוב את הפסוק "נושא עוון ועובר על פשע" (מיכה ז, יח). הרמ"ק, בפתיחת תומר דבורה, מסביר שהקב"ה איננו ממהר להשמיד את החוטא, אלא "נושא את עוונו" – מעניק לו מרחב וזמן לתיקון. זהו מודל של חמלה, לא של הכחשה: הפגיעה קיימת, אבל נושאים אותה כדי לאפשר שינוי.
כך היה גם עם הסטטוס קוו שנקבע עם קום המדינה. הציבור החרדי, על אף התנגדותו העקרונית לציונות, קיבל עליו את קיומה של מדינה חילונית־יהודית, את חוקיה ומוסדותיה. בתמורה ניתנה לו אוטונומיה במרחבי דת, חינוך ואורח חיים. זה היה רגע של "נשיאת עוון": החרדים בחרו לשאת את קיומה של מדינה שאין בה הלכה כריבון יחיד, והמדינה בחרה לשאת ציבור גדול שאיננו נושא בנטל באופן זהה.
אבל חלפו יותר מ־75 שנה. המדינה איננה אותה מדינה שעמדה אז על רגליה הרועדות. החברה הישראלית בטוחה יותר בזהותה, מגוונת יותר במרכיביה, וגם הציבור החרדי השתנה: הוא גדול יותר, חיוני יותר, מחובר יותר לכלכלה ולמרחב הציבורי. המאזן שעמד בבסיס הסטטוס קוו כבר אינו תואם את המציאות של היום.
נשיאת עוון, אומר לנו יום כיפור, איננה מצב נצחי, היא הפוגה – מרחב שמאפשר תהליך עד להבשלת תיקון חדש. אם נמשיך להחזיק בסטטוס קוו כאילו היה ברית עולם, נישאר כבולים לעבר במקום לפנות לעתיד.
האתגר שלנו כיום איננו למחוק את הייחוד החרדי או את הזהות הכללית־ישראלית, אלא ליצור איזון חדש: כזה שמכיר בשינויים שחלו בשני הצדדים, שמכבד את הצרכים ההדדיים, ושבונה חיים משותפים לא על פשרות ישנות, אלא על הבנה מחודשת.
ביום שבו עם שלם עוצר את חייו ונפגש עם האפשרות להתחלה חדשה, אולי הגיע הזמן שגם ביחסים שבין חרדים וישראליות נעז לשאת את מה שהיה – ולבנות איזון מחודש. וכדברי הפסוק שנאמר ביום הכיפורים: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל)
הטוהר הוא הצעד שמעבר לכפרה על העבר. הוא נושא בחובו גם התחדשות והסתכלות קדימה.
