משה כסמל למנהיג מופתי

בפרשת השבוע, 'שמות', נפגשים אנו לראשונה בדמות החשובה ביותר בתולדות עם ישראל ואחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית – משה. משה הוא שילוב יוצא דופן של גדול המנהיגים הרוחניים וגדול המנהיגים הפוליטיים של עם ישראל. יסודות מרכזיים בתורה אותה הוא נתן לישראל, הפכו לנכסי צאן ברזל של המין האנושי.

כפי שלימדו הוגים חשובים כגון מקיאוולי, שפינוזה ומקס ובר, משה הוא מנהיג כריזמטי ברמות יוצאות דופן. כאשר הוא מאחר לרדת מהר סיני, העם מתפרק ועושה את עגל הזהב. אפילו  מקום קבורתו לא נודע ככל הנראה כדי שלא יהפוך למקום פולחן אלוהי.

סגולותיו המנהיגותיות הבולטות של משה, העולות כבר מתוך פרשת השבוע ורק מתעצמות עם הזמן, הן:

• היותו נסיך מצרי שגדל בבית המלוכה המשמעותי ביותר במזרח הקרוב בעת העתיקה. הוא היה אריסטוקרט איש העולם הגדול. זהו מאפיין החוזר על עצמו אצל מנהיגים כמו אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, וושינגטון, פרנקלין רוזוולט, צ'רצ'יל וקנדי, ובעם ישראל: רבי יהודה הנשיא, הרמב"ם והרצל.
• למרות מעמדו כנסיך מצרי, התורה מעידה שביציאתו הראשונה לעמו משה מגלה אכפתיות וסולידריות כשהוא יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם ומציל את האיש העברי מידי האיש המצרי (שמות ב, יא-יג).
• יכולת להנהיג ולהראות את הדרך מתוך דוגמה אישית ונקיות כפיים, ולהשקיע בכך את כל כולו מתוך חזון מרשים.
• רגישותו לצדק ולמוסר לאורך כל חייו מהגנתו על בן עמו מידי המצרי והצלת בנות יתרו מידי הרועים, ועד הגנתו בכל כוחותיו על עמו מול גזירת הא-ל להשמיד את עם ישראל.
• צניעות וענווה אל מול אחרים, ובאותה עת נחישות וקור רוח לעשות את הנדרש בשעת חירום, כולל הריגת אלפים מבני עמו כמו שעשה לאחר חטא העגל.
• יכולתו הרטורית האדירה העולה מנאומיו הנצחיים, המגיעים לשיאם בספר 'דברים' וגם בעמידתו מול הא-ל. יכולת רטורית משובחת היא אחת הסגולות של רוב המנהיגים הדגולים. משה, שמעיד על עצמו כי: "לא איש דברים אנכי …כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד, י), לא היה ככל הנראה מגמגם כמקובל לפרש (ראו רש"י במקום) אלא התקשה בשפת אחיו לאור גידולו בבית פרעה ונדודיו למדיין.

במציאות בה אנו חיים היום, חסרים לנו מנהיגים אמיצים, נחושים, נקיי כפיים, בעלי סולידריות עמוקה עם אחיהם ועם בני אדם בכלל, בעלי חזון היונק מראייה תרבותית רחבת אופקים היונקת מבחוץ, אך גם המביאה עימה בשורה לעמם ולעולם.