קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרק ג' בספר שמואל, הנער שמואל כבר משרת בבית ה' תחת עלי הכהן והכרנו כבר את תכונותיו הטובות- טוב עם ה' וטוב עם אנשים. אנחנו מתחילים להריח שצומח לנו מנהיג אך עדיין לא יודעים מה צופן לו העתיד- האם יישאר ככהן שעובד במשכן? האם יהיה שופט ומנהיג מקומי בהמשך לתקופת השופטים? הוא יהיה מנהיג רוחני או דווקא צבאי? האם אנחנו חוזים במנהיג מסוג חדש שעוד לא הכרנו?
ובשלב זה שמואל הצעיר שומע קול ועונה לו "הנני". הוא ניגש לעלי בפעם הראשונה, השנייה והשלישית, עד שנופל לעלי האסימון ומסביר לו שמדובר בקול ה'. בהקדמה לפרק מתאר עורך ספר שמואל כי " וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ". עלי ושמואל נבוכים מול הקול הפנימי ומתקשים לפרש את הסיטואציה מכיוון שהנבואה לא הייתה דבר שכיח בימים אלו.
הנבואה עצמה ששמואל מקבל אינה פשוטה בכלל אבל אותה הקדמה לנבואה, של אדם השומע קול פנימי שקורא אליו, תופסת אותי במחשבות בימים אלו של תשובה ושל תחילתה של שנה חדשה.
גם היום אין חזון נפרץ וקול ה' לא מתגלה אלינו כפי שהתגלה לשמואל. אני יכול מאוד להזדהות עם הציפייה לקול פנימי ברור שיקרא לי מבפנים, שבתגובה אעמוד דום ואגיד "הנני". יחד עם זאת כאדם שמאמין שגם ללא נבואה, הקב"ה עדיין מדבר אלינו, גם אם בדרך שונה ונסתרת יותר- אני חושב שאפשר ללמוד מהפרק הזה גם אלינו.
בראיונות שאני עורך ובתהליכים של ייעוץ תעסוקתי, אני פוגש לעיתים את החיפוש הזה אחר קול פנימי ברור שיגיד לנו מה הדרך הנכונה. לפעמים אנחנו שומעים קול כזה ולא יודעים לפרש אותו ואז כמו שמואל, ניגשים לרב, להורה או לחברה מסביב ומנסים לראות, אולי הקריאה הגיעה דווקא מהם? מחפשים שהסביבה הקרובה היא זאת שתגיד לנו מה הדבר הנכון, שתגאל אותנו מהקושי לפרש את הקולות שעולים מתוכנו. לעיתים אותם אנשים שמגיעים לייעוץ (והדבר נכון גם לייעוץ זוגי או לכל טיפול אחר) הם כאלו ששואלים ובצדק רב- האם הדרך שהלכתי היא הדרך הנכונה ו"שלי" או בעצם מה שהסביבה הכתיבה לי.
עלי אומר לשמואל שכאשר מגיע הקול בפעם הבאה, שלא ייגש אליו אלא יתייצב מול הקול בעצמו ויהיה קשוב אליו. אני מוצא את התשובה הזאת מפחידה ויחד עם זאת אולי זה תהליך שנכון לעשות בימים אלו- לבחון מהו הקול הפנימי, שהוא בוודאי חלק מקול ה', שעולה מתוכנו ולתת לו מקום.
