מערכת שבתוןחמי אבנרי, עמית במכון ע"ש שוורץ לאתיקה, יהדות מדינה, בית מורשה, ירושלים
תשעה באב מוֹעֵד מוּעָד לפורענות. ואיזהו מועד? שהעידו בו שלושה פעמים. הפורענות השניה והשלישית ידועות ומפורסמות כחורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש שני. אך כבר קדמם ארוע פורענות, שנים רבות לפני כן. חז"ל מחשבים כי בו ביום נגזר על אבותינו יוצאי מצרים ההולכים במדבר כי לא יכנסו לארץ ישראל.
"בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. מנלן?…
וכתיב (במדבר יד) 'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא'. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה."
(בבלי תענית כט א)
שלוש פורעניות כנגד שלושה חטאים.
הגזירה הראשונה, מידה כנגד מידה. אבותינו מאסו בארץ ישראל ונגזר עונשם שלא להיכנס לארץ. אך בגמול ההולם ובעונש המיידי לא די. המדרש ממשיך:
"אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם – ואני קובע לכם בכיה לדורות. (שם)
לו דובר בבכיה מוצדקת ייתכן ודי היה בעונש מוגבל שזמנו קצוב לדור המרגלים. אולם הבכיה היא "בכיה של חנם". בכיה ללא סיבה וללא הצדקה. בגינה נגזר עונש חמור "בכיה לדורות". הדורות הבאים יבכו לא רק את העיכוב הזמני בכניסה לארץ ישראל, אלא גם את הפורעניות שלעתיד.
הגזירה השניה, חורבן בית המקדש הראשון:
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים."
(בבלי יומא ט, ב)
מתוך תרי"ג מצוות עשה ולא תעשה שבתורה, בשלוש עבירות בלבד חלה על האדם חובת "ייהרג ובל יעבור". כל שאר המצוות (וסימנך: "ית"ר המצוות") התורה עצמה מצדיקה הפרתן מפני פיקוח נפש. בדרך כלל "וחי בהם ולא שימות בהם", אך ביחס לשלוש עבירות ייהרג ובל יעבור, תורת החיים מורה כי שמירתן גוברת על שמירת הנפש. ואם תמצי לומר: שמירתן היא שמירת הנפש במחיר כליון הגוף. במקרים נדירים וחריגים אלה: "זאת התורה. אדם כי ימות". מצוות אלה הינן רף המינימום למחוייבות הדתית והמוסרית של בן ישראל. הפרתן הינה הפרת ברית התורה עם ה'. ניתן לכנותן "עבירות חנם", שכן בשונה מכל העבירות האחרות, אין שום מעשה היכול להצדיקן. אם כן, מקדש ראשון חרב בשל חטא כלפי תורת ישראל. (גם פתיחת הדברים שלהלן "מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות…" מלמדת מכלל הן מהו הלאו עליו עברו בבית המקדש הראשון).
הפורענות השלישית, חורבן בית המקדש השני.
"אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם." (שם)
שנאה כלפי הזולת. פגיעה במרקם החיים הבין אישי, החברתי. כאן החטא כלפי עם ישראל, וברובד בסיסי יותר חטא בין אדם לחבירו. אין בעיסוק בתורה ובמצוות ערובה מפני שנאת חנם. אפילו ייתכן אדם העוסק בגמילות חסדים, ואף על פי כן נגוע בשנאת חינם. ודוק, לא נאמר מפני שהיתה בו שנאה. הדגש הוא על "שנאת חנם". תיתכן שנאה מוצדקת בנסיבות מסויימות. אך כאן מדובר על שנאה ללא הצדקה. שנאה לשם שנאה.
נמצאנו למדים כי שלושת אירועי הפורענות הגדולים שארעו בתשעה באב, נגרמו בשל חטאים כנגד שלוש צלעות של משולש אחד: ארץ ישראל (חטא המרגלים); תורת ישראל (בית ראשון) ועם ישראל (בית שני).
המשולש שווה צלעות, ושקולים הערכים זה כנגד זה. בכח כל אחד מהם לגרום לפורענות קשה. הדבר עולה מדברי חז"ל לפיהם חטא העם והמרגלים ביחסם לארץ ישראל גורר בכיה לדורות בדמות חורבן בית ראשון ושני, ודבריהם כי "שקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים" (שם).
לא תמיד צועדים הערכים השונים שלובי זרועות. פעמים עולה צורך לקבוע איזה ערך עדיף וקודם כאשר המשאבים שניתן להקצות מוגבלים. במקרים אחרים יש הכרח להכריע איזה ערך גובר כאשר מתגלעת סתירה ביניהן. שאלות אלה עוררו ומעוררות חילוקי דעות בתוך ובין זרמי היהדות ותנועות הציונות, והשקפות רבות ומגוונות הובעו לפתרונן.
אך ראוי לשים לב שהמחלוקת נסובה על תחום הפעילות, אבל לכל הדעות הנמען של הדרישה לתשובה הינו זהה: עם ישראל. כשם שכרונולוגית קדם עם ישראל למתן תורה ולכניסה לארץ ישראל, כך גם הוא קודם מבחינה לוגית.
בכל אחת משלוש הפורעניות החטא מופנה כלפי מושא אחר השייך לישראל (ארץ, תורה, עם). אך מי שנושא בעבירה הינו לעולם עם ישראל. לא הארץ חוטאת ואף התורה אינה חוטאת. רק איש ישראל הוא המצוּוה והוא העלול להפוך לבעל עבירה. פעם כנגד הארץ, פעם כנגד התורה ופעם כנגד העם. עם ישראל הוא החוטא והוא הזקוק לתשובה.
התשובה על החטאים כלפי ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, אינה ניתנת להיעשות על ידי חיזוק ותיקון ערכים אלה בידי הפרט. התשובה מחייבת תיקון יחסו של הכלל לערכים אלה.
בראש ובראשונה נחוץ מִפנה ביחסו של עם ישראל כלפי עצמו. על עם ישראל להכיר בייחודו ובייעודו, ולשנות את יחסו כלפי הערך של עם ישראל. להבין, לקבל, לרצות ולאהוב את תכליתו בעם קדוש. שנית, תיקון יחסו של עם ישראל כלפי תורת ישראל. הכרת ערכה ונחיצותה. קבלת עול מלכות שמים, קבלת ציווי ה' והיענות לבריתו. אהבת תורה. אפילו בשלושת העבירות היסודיות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – מה רבה העבודה המוטלת עלינו בימים אלה. ושלישית, תשובה של עם ישראל, הן העם היושב בציון והן חלקו של העם הבוחר להישאר בגלות, ביחסו כלפי ארצו. הכרה בערכה וייחודה של הארץ. בהיותה ארץ הקודש. אהבת הארץ.
במניין המטלות, אין בכוונתנו לקבוע במסגרת זו סדר חשיבות או סדר פעילות. על שלושה דברים העולם הישראלי עומד. נסיון לקשור קשר של חוט אחד אינו מספיק. במהרה הוא מוביל להינתקות. רק בכח שלושה חוטים עצמאיים, שזורים זה בזה לחוט אחד משולש, עם ישראל לא במהרה יינתק משלושת ערכי היסוד הישראליים: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
(דברים תשס"ה)
