צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)האם נענועי הלולב הם חובה מהתורה או מדברי חכמים? במשנה נכתב: "כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר". השיעורים (מידות) הם הלכה למשה מסיני, ולכן אם שיעור הלולב נקבע כדי לנענע בו הרי שחיוב הנענוע הוא מהתורה; מצד שני, מדברי הגמרא "מדאגבהיה נפק ביה" עולה שמספיק להגביה את ארבעת המינים כדי לצאת ידי חובת המצווה. החת"ם סופר (סוכה מב.) מציע לחלק כך: מן התורה יש חובת נענוע גרידא, וחכמים תיקנו את הנענועים לכל רוח כמנהגנו כיום.
בנוגע לכווני הנענועים, מובאים בגמרא (סוכה לז:) שני טעמים: "מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו"; וגם: "מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים". הגרי"ד סולובייצ'יק (רשימות שיעורים על סוכה) מציע להקביל את הטעמים לשני יסודות בקבלת עול מלכות שמיים: הטעם הראשון כנגד הכרה ברוממות הבורא, והטעם השני כנגד הכרה בשפלות האדם. טעם שלישי מובא על ידי הרא"ש: לאחר יום הדין אנו כביכול יוצאים כשלולב זקוף בידינו, כאדם היוצא שמח מלפני השופט.
זמן נטילת הלולב: בשולחן ערוך (תרמ"ד א) נפסק שנוטלים לולב אחרי חזרת הש"ץ של שחרית. המגן אברהם הביא את דעתו של השל"ה (וכך נכתב גם בשם האר"י) שראוי ליטול לולב בסוכה עוד לפני התפילה משום "זריזין מקדימין למצוות", וכן שראוי לחבר את מצוות ארבעת המינים עם מצוות הסוכה (מדברי קבלה).
הקשה הרב משה פיינשטיין בספרו אגרות משה (או"ח ד' צט): כיצד ניתן ליטול לולב לפני התפילה שהיא הרבה יותר תדירה? הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש ח"ב כ') השיב שכאשר האדם נמצא בביתו, עדיין לא מוטלת עליו חובת התפילה, שכן הוא צריך להתפלל בציבור בבית הכנסת, לכן ניתן לברך על הלולב.
הרב פיינשטיין עצמו השיב על פי דברי הגמרא (סוכה מא:) שמנהג אנשי ירושלים היה ללכת עם ארבעת המינים כל היום, ואם לא נתיר ליטול לולב בבוקר, נמצאנו מבטלים את המנהג בדרך לבית הכנסת.
מדבריו של האר"י (שער הכוונות) עולה שהדרך הנכונה ביותר היא ליטול בסוכה לאחר חזרת הש"ץ: "..ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו שהיא אחר תפילת שחרית, קודם ההלל". כדי לקיים זאת, יש לדאוג שתהיה סוכה ליד בית הכנסת, וגם שימתין החזן מעט אחרי חזרת הש"ץ כדי שיוכלו לצאת לסוכה וליטול בברכה.
חג שמח!
