עו"ד פרופ' אבי וינרוט"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל" (ויקרא כ"ג, מ'). חז"ל שואלים (תנחומא אמור, כ"ב): מדוע נאמר "ביום הראשון", שעה שסוכות חל בט"ו בתשרי? המונח "ראשון" זר לסוכות, כי סוכות מצוי בסופה של מערכה. סוכות הוא חג האסיף, הוא משלים את מערכת הימים הנוראים ואת מערכת הרגלים. סוכות מסמל סופו של תהליך, ולא ראשיתו.
יתרה מכך, בכל מקום במקרא כאשר נאמר ראשון, יש לאחר מכן שני. אולם, מצוות ארבעת המינים נוהגת מהתורה יום אחד בלבד. בלי שני אין ראשון. על כן, מסבירים חז"ל כי המונח "ראשון" בא לבטא "ראשון לחשבון עוונות". כלומר, מתחילים לספור את העוונות מחדש, כי כל העוונות הקודמים נמחקו ומתחיל דף חדש. ברם, שמחיקת העוונות נעשית ביום הכיפורים ולא בסוכות?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מבאר כי בימים הנוראים אנשים חוזרים אל ה' מיראת הדין. לעומת זאת, במצות סוכה וארבעת מינים האדם עובד את ה' בשמחה, וזו "'תשובה מאהבה".
המהר"ל בספרו "נתיבות עולם" (נתיב התשובה פרק ב') מבאר כי חטא יוצר מרחק וחַיִץ בין האדם לאלוקיו. כשאדם שב בתשובה מיראה, הכוח המניע לכך הוא – הקב"ה. לעומת זאת, בתשובה מאהבה הכוח המניע הוא – האדם. לכן, בתשובה מיראה העבירות הופכות למעין שגגות שאדם עובר בלא כוונה. אך בתשובה מאהבה, שבה הכוח המניע הוא האדם עצמו – הזדונות נהפכות לזכויות, שכן החטא הוא מעין קפיץ שנדרך, שעתה ישוב למקומו בעוצמה וביתר שאת. נמצא כי בסוכות כשיש תשובה מאהבה, הקב"ה עורך "חשבון עוונות", שכן אלו עומדים לזכות עם ישראל לאחר שהפכו לכוח מניע חיובי המקרב את ישראל לאביהם שבשמיים.
אבל, הסבר מרהיב זה עדיין קשה, שכן מחיקת העוונות לא נאמרה לגבי סוכות בכללותו אלא דווקא לגבי ארבעת המינים. מדוע? ובכלל, מה פשר הנענועים של ארבעת המינים? לכאורה, זו פעולה שאין בה מסר פנימי כלשהו? איזו כוונה צריך אדם לכוון כשמנענעים לולב?
ב"מסילת ישרים" פרק י"ח, מבחין הרמח"ל בין "צדיק" ל"חסיד". "צדיק", מלשון צדק, עושה רק מה שצודק על פי שורת הדין. לא פחות, אך גם לא יותר. "חסיד" מלשון חסד, עושה מעבר למה שמוטל עליו, כי כאשר אדם אוהב הוא לא עושה רק את מה שמצווים עליו לעשות, אלא גם מה שנראה לו שאהובו ייהנה ממנו.
בארבעת המינים אנו מהדרים מעבר למה שמחויב על פי דין. גם הנענועים אינם מעכבים את המצווה כי מי שלקח את ארבעת המינים בידו כבר יצא ידי חובה, אך מהדרים לנענע בהלל ובהושענות. ועל אנשי ירושלים נאמר בגמ' סוכה (דף מ"א עמ' ב') כי ארבעת המינים לא היו זזים מידם כל היום. נמצא כי בחג הסוכות, כשאדם שב אל אלוקיו מתוך אהבת ה', הדבר בא לידי ביטוי ב"שיירי המצווה", כלומר בהידורים שהאדם מקפיד עליהם בעת נטילת ארבעת המינים מעבר למה שהוא חייב. ביטויי אהבה אלו מעמידים אדם בנקודה שבה הוא מתייחד עם בוראו ומתנתק מכל סביבותיו, והם מגינים עליו מכל הרוחות והפגעים שהזמן והסביבה טומנים בחובם. זה פשר נענועי האתרוג והלולב לכל רוח.
רבי לוי יצחק מברדיטשב מלמד אותנו אפוא פרק באהבת ה'. מצוות "ולקחתם לכם" – לוקחת את האדם, כובשת את כל הווייתו, עד שהוא נישא אל אלוקיו, מבודדת אותו מכל רעשי הרקע של כל סביבותיו, ומגינה עליו מכל הסובב אותו. נענועי הלולב מבטאים אמירה כי בטלות הן כל ההשפעות מצפון מדרום ממזרח וממערב, אין למעלה ולמטה, רק האדם ניצב במרכז לבדו עם אלוקיו ביחסי אהבה. על כן, מצוות "ולקחתם לכם" של ארבעת המינים עם ביטוי האהבה שבהם גורמת לכך שחג הסוכות, שהוא שיאו של תהליך אמוני מקיף, מוגדר גם כ"ראשון לחשבון עוונות".
