הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)עיון בפסוקי התורה מלמד, שיש שני הקשרים עיקריים לחג הסוכות. בספר דברים מודגש האופי החקלאי של החג – "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ". ואילו בפרשת המועדות שבספר ויקרא, מוזכר טעם היסטורי: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..".
לכאורה, אם הסוכה היא זיכרון ליציאת מצרים, היינו צריכים לקיים את המצווה בחודש בניסן, שבו נגאלו ישראל. אכן הטור (או"ח תרכה) מתייחס לנקודה הזו ומסביר שדווקא הישיבה בסוכה בעיצומו של חודש תשרי היא עדות על כך, שישיבתנו בתוכה היא מכוח המצווה, שכן בימים אלו החשש מהגשמים גדול יותר ועדיף להישאר בבית.
מנגד, הרשב"ם סבור שמועד הישיבה בסוכה בחודש תשרי קשור לעונה החקלאית, שבמהלכה אוספים את התבואות: "…לכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבים בסוכות לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה".
לדבריו, הישיבה בסוכה מזמינה אותנו להיזכר בתקופות קשות, דווקא בעת שאנחנו ספונים בביתנו ונהנים מהיבול שנאגר בתקופת האסיף. דווקא בעת שהחקלאי נהנה מהיבול שנאסף, עלול הוא חלילה לומר "כוחי ועוצם ידי". לכן, עליו לצאת לסוכה ובכך לזכור את העבר ואת הרגעים שבהם היינו תלויים בחסדיו של הקב"ה.
בימים אלו אנחנו נלחמים בחזיתות, שונות ובשעת כתיבת השורות אלו המלחמה בעזה בעיצומה. המלחמה מתישה, מייגעת ומעייפת. אנחנו נמצאים בתחושה של חוסר ודאות, ואצל רבים מאיתנו המתח בשיאו. אלו רגעים שאדם פחות סומך על ידיעותיו וכוחותיו, ומרגיש בעוצמה חזקה יותר את התלות שלו בהקב"ה. כאמור, היציאה לסוכה מאפשרת לנו להיזכר בתקופות קשות יותר, בהליכה במדבר לאחר שיצאנו ממצרים והיינו חסרי כל. הקב"ה סיפק לנו באותה העת בגד ללבוש, לחם לאכול, וסוכות שהיו לנו מחסה ומגן מפגעי המדבר.
זיכרונות העבר מלמדים אותנו, שכאשר אין בידינו פתרונות של ממש, יש להאמין שההשגחה האלוקית תוביל אותנו למציאות טובה יותר, כפי שהיה בזמן יציאתנו ממצרים. גם הישיבה בסוכה עצמה מעצימה את ביטחוננו בהקב"ה.
בזוהר הסוכה נקראת "צילא דהימנותא". הרש"ר הירש מחבר נקודה זאת להלכה התלמודית, שיש צורך שגובה הסוכה לא יעלה על 20 אמה. לדעתו, מי שיושב בסוכה גבוהה סומך רק על חומותיו הגבוהות, וכביכול סבור שאין הוא זקוק להגנת ה'. משמעות הסוכה היא שאדם יושב בצילו של הקב"ה, וברגע שהצל מגיע מהדפנות, שהן מעשה אדם, ולא מהסכך שהוא טבעי ומייצג את ההגנה האלוקית, יש כאן החמצה. רעיון דומה מציג השפתי כהן (ויקרא פר' אמור): "ולזה אמר שצריך שיראו הכוכבים מן הסכך שלא יהיה עב, כדי שישא עיניו למקום ושיזכור ליושב בשמים וישים בטחונו בו".
כיום, קל לנו יותר לראות את חסדיו של הקב"ה. בחג הסוכות בשנה שעברה, תושבי הצפון לא היו בביתם ולא נבנו סוכות. הצפון היה שומם מאדם. וכיום, רבים חזרו לביתם ויישבו בסוכות גם במטולה. בשנה שעברה, במהלך עשרת ימי התשובה חוסלו רבים מחיזבאללה, כולל נאסראללה ימ"ש. במהלך הקרבות בלבנון התגלו מנהרות עם אמצעים רבים, וזה היה הרגע שיכולנו להבין את גודל האסון שנמנע. הקב"ה שמר עלינו מאסון נוראי של פלישה של כוחות החיזבאללה למרחבי הגליל.
השנה נשב בסוכה ונתבונן לשמיים, נחוש את קרבתו של הקב"ה אלינו. נשפוך שיח לפניו שימשיך להוביל אותנו לחוף מבטחים, ישמור על חיילינו, ירפא את הפצועים בגוף ובנפש, ויחזיר את החטופים במהרה לביתם.
