הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בריאת העולם בפרשה מתוארת כאירוע חד-פעמי. ממנה משתמע לכאורה שקיום העולם שנמשך ממנה ואילך הינו סטטי, והתנועה המחזורית בעולם היא פעולה רוטינית וקבועה שחוזרת על עצמה. "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם" (קהלת א ה). אולם חכמים הדגישו שהבריאה האלקית אינה חד-פעמית. היא בריאה דינמית ומתחדשת בכל עת, כבתפילתנו: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". "כמו בעת בריאת העולמות כולם. בראם והמציאם הוא יתברך 'יש מאין' בכחו הבלתי תכליתי. כן מאז כל יום וכל רגע ממש. כל כח מציאותם וסדרם וקיומם" (נפש החיים ש"א פ"ב, וכוזרי ד כו).
העולם כולו נמצא בתהליך התחדשות מתמיד. בעולם החי והצומח בכל רגע נוצרים תאים חדשים ותאים ישנים מתים. עפ"י תורת היחסות גם בעולם הדומם חלקיקים נעלמים והופכים לאנרגיה ונוצרים חלקיקים חדשים.
על פניו זהו פרדוקס, בין ההמשכיות המקובעת ובין ההתחדשות המתמדת. אולם ניתן לתחום אותו עפ"י המתוכנת האלקית של הבריאה, בין חוקי הטבע והכללים של קיום העולם, במאקרו, שנמשכים מאז הבריאה ללא שינוי, לבין המיקרו, שבתוך המסגרת, שבו שינויים והתחדשות תמידיים (בבחינת 'יושר ועיגולים' אוה"ק ח"ג כד).
המורכבות של ההמשכיות היציבה וההתחדשות קיימת גם בחיי האדם. האדם זקוק ליציבות, לשגרה ולקביעות, אולם לעיתים היא הופכת לקיבעון מתיישן שגורם לעייפות, ולשחיקה נפשית. האדם זקוק ליסוד המחיה האנרגטי והמרענן שיש בהתחדשות, בשינוי ובשבירת השגרה. ההתחדשות מחוללת מרץ וההתלהבות. לשם כך נדרש האדם להתחדש ולשנות לעיתים גם בדברים משמעותיים. בראש ובראשונה בהלכי החשיבה. אולם במקביל לכך אסור לו לשבור את המסגרת היסודית, שכן אז הוא יאבד את התשתית שמחייבת יציבות.
האמונה ביכולת להתחדש, ו'לפתוח דף חדש', היא גם הפתח להתמודדות עם משברים.
ההתחדשות היא מהיסודות של עבודת ד'. ביחס למצוות, מצד אחד יש חשיבות להתרגלות לקיומן כמו שאנו מבקשים "ותרגילנו בתורתך" (מרן הרצי"ה קוק זצ"ל), מאידך, ההרגל יוצר שחיקה ועלינו לרענן את יחסנו: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם" (רש"י דברים כו טז). "לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה (מחשיבה) אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה" (שם ו ו). שכן, "אם המצות חביבים עד שכל יום בעיניהם כדיוטגמא חדשה, הרי היא ברכה ושמחה וחדוה בעשית המצוה גופא" (חת"ס דברים יא כו).
בעבודת התפילה היום-יומית יש לשמור על רעננות מתחדשת: "העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים וכו', כל שאינו יכול לחדש בה דבר" (ברכות כט ב).
בלימוד התורה המסורה מדור לדור, "שזאת התורה לא תהיה מוחלפת ולא תשתנה בשום זמן" (י"ג עיקרים). התורה היא "'כמסמרות נטועין' מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג ב). המסגרת של התורה קבועה כמסמרות שנעוצות ויציבות ובתוך המסגרת יש התחדשות של "הפשטות המתחדשים בכל יום" (רשב"ם בראשית לז ב). "וכמו שהנפשות משתנות מדור לדור כן התורה. והיינו התורה שבעל פה שמתחדש בכל דור חדשות על ידי חכמי ישראל" (צדקת הצדיק צ).
עלינו לרענן גם את הזוגיות: "מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (נידה לא ב).
על הדברים המתחדשים באופן תקופתי ומשמחים את בעליהם תקנו ברכת 'שהחינו' וברכת 'הטוב והמטיב' (שו"ע רכה).
בהתחדשות של הפרט הוא מתדבק ביסוד החידוש האלקי שקיים בהוויה. אולם גם בכלל קיים יסוד ההתחדשות, שטבוע במהותו של עם ישראל, שכלבנה המתחדשת "הם עתידים להתחדש כמותה" (סנהדרין מב א).
(בראשית תשע"ז)
