ד"ר פנינה נויבירטלחטא האדם הראשון היו השלכות מרחיקות לכת. בעטיו נענשו האיש והאשה, אך בנוסף נענשה ונתקללה אף האדמה עימם: "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג', י"ז).
מה משמעות קללת האדמה? מדוע נענשת היא בגין חטאי האנושות?
קללת האדמה עמדה בתוקפה שנים רבות, עד ללדת נח: "וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה’" (בראשית ה', כ"ח-כ"ט).
כיצד השכיל נח להקהות את קללת האדמה? מסביר רש"י (שם): "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדה"ר ובימי נח נחה וזהו ינחמנו" – נח התגבר על הקללה באמצעות פיתוח טכנולוגי של כלי חריש.
תופעה זו מעוררת תהיות – וכי באמצעים טכנולוגיים אמורים אנו להתעלות מעל השלכות החטא? האין אנו אמורים להביא לתיקונו של עולם מתוך בירור רוחני-תורני?
נדמה כי תשובה על האמור ניתן למצוא בלשון המדרש (יבמות ס"ג.): "ואמר רבי אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, שנאמר וירדו מאניותיהם וכל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים על הארץ יעמדו". לעתיד לבוא, כל בעלי האומנויות שהתנתקו מעל האדמה, עתידים לשוב ולעבוד אותה, כפי שמבאר רש"י (שם): "שיעמדו על הקרקע – יניחו אומנותם לעסוק בחריש ובקציר".
מה פשרו של מדרש זה? מדוע שואפים בעלי האומנויות לשוב ולעבוד האדמה?
מסביר הרב קוק, כי בעקבות החטא הפכה עבודת האדמה למשמימה, מפרכת ובלתי מתגמלת. עבודה זו הצריכה בעיקר כוח פיזי רב, מבלי שתניב תמורה. מטעם זה נטתה האנושות להתנתק מהאדמה, ולברוח מעונשה.
ההתגברות על עונש האדמה תיעשה ע"י שימוש ברוח, במדע ובחכמה, ובלשונו: "בין כך וכך חובת האדם בצורתו המדעית לרומם את עבודת האדמה משפלותה, וזה עושה אור ה' במדע האנושי, ועתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע, הקרקע תצא מקללתה בחלקה היותר גדול, מפני שהחכמה תגאלנה." (אורות הקודש, ב', תשכ"ד).
לעתיד לבוא, תשוב עבודת האדמה להיות מקור להנאה רוחנית ולהצלחה עבור האנושות. לכן ישובו בני מלאכה אל האדמה – כאתגר ולא ככורח המציאות, כדברי הרב קוק (אורות התשובה ד', ג'): "התשובה הכללית, שהיא עילוי העולם ותיקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד … הן ביחד תוכן אחד. וכן כל אותם תיקוני תרבות, שעל ידם העולם יוצא מחרבנו, סדרי החיים החברתיים והכלכליים, ההולכים ומשתכללים … כולם הם חטיבה אחת, ואינם מנותקים זה מזה, "וכלהו לחד אתר סליקין."
ברוח זו מסביר החתם סופר את פשר החדווה שבעבודת אדמת ארץ ישראל. בגלות עבודת האדמה גשמית גרידא, ולכן ראוי להתנתק מהאדמה ולהתמקד בלימוד התורה. ברם עבודת אדמת ארץ ישראל מצווה היא, ויצוקה בה רוח, וממילא העיסוק בעבודת האדמה בארץ ישראל הינו הגשמת הייעוד האלקי לכתחילה ולא בדיעבד, ובלשונו (בחידושיו על מסכת סוכה): … שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים … וכאילו תאמר 'לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה', הכי נמי לא יאמר 'לא אאסוף דגני מפני עסק התורה', ואפשר אפילו שארי אומנויות שיש בהם יישוב העולם הכל בכלל מצוה."
מהאמור עולה, כי ביאת נח לעולם סימלה שלב מהותי בתיקונו. נח חשף בפני האנושות את היכולת לתקן את עבודת האדמה, להפכה למתוחכמת.
מפרספקטיבה היסטורית, מקבל פירוש זה נופך מציאותי מעניין למדי. בעידן בו אנו חיים, נדמה כי באמצעים טכנולוגיים השכילה האנושות להתגבר על חלק ניכר מהעונשים שבאו בעקבות האכילה מעץ הדעת. שכלולים חקלאיים מיתנו את קללת "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", פיתוחים רפואיים הפיגו את תוקף קללת: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", והאריכו את תוחלת חיי האדם, תוך קריאת תיגר על קללת: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ".
מימי נוח ועד היום ממשיכה האנושות בשאיפתה להתעלות מעל קללותיה, להחדיר הרוח ברגבי האדמה, ולשכלל עבודתה, להגשים הייעוד המקורי: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".
תש"ע
