מה לא עברה המדינה, מה לא עברנו אנחנו, מאז הושבעה הממשלה, ממשלת הימין-ימין מלא, וסופה כבר נראה באופק. הבחירות הקרובות יתקיימו לכל המאוחר ב-27 באוקטובר 2026, כך קובע החוק, אך סביר שיוקדמו. למתי? ברצותו (של ביבי) למרץ, ברצותו ( של ביבי) למועד אחר. ההערכות הן שאוקטובר יהיה 'מחוץ לתחום' כדי שאף אחד מממשי זכות ההצבעה לא יקשור ח"ו בין אוקטובר ההוא של 2023 לאוקטובר של יום הבחירות. סביר שהבחירות יתקיימו מתישהו בין מרץ לספטמבר, עד ועד בכלל. תלוי כמובן בהתפתחויות מקומיות, אזוריות ובינלאומיות. מה זה אומר לגבינו? מרגע שנשמעה שריקת הפתיחה (שנה לבחירות זה זמן מתאים ל'שריקת פתיחה'), נכנסים הפוליטיקאים למוד של בחירות, כלומר, הדחף שלהם להיראות ולהישמע גובר על הרבה צרכים אנושיים ותכליתיים אחרים, והוא זה שמוביל אותם. ואם בבחירות לכנסת בעוד כשנה עסקינן, בחירות בפריימריז, שהן כמובן מוקדמות יותר, על אחת כמה וכמה הן טריגר המניע את הפוליטיקאים. לא מקנא בדוברים ובאנשי היח"צ שלהם. המלצתי: הצטיידו בשק"שים ובסנדוויצי'ם שיהיו בהישג יד.
כמה דוגמאות להצעות-חוק או הטרלות בכלל, שאלמלא הרצון הבלתי נשלט 'להיות על המפה, ספק אם בכלל היו מועלות. אחת; הצעת-החוק של ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, שאושרה ביום ראשון בוועדת השרים לענייני חקיקה, שלא לאפשר מימון מפלגות לאיש המבקש להתמודד לכנסת ברשימה חדשה אם כבר התמודד בעבר ברשימה אחרת והותיר אחריו חובות. הגיוני? כן. יעבור? גם מגיש הצעת החוק מבין, מן הסתם, שלא. למה? ולו בגלל כי ברור שהצעתו מיועדת לחסום את נפתלי בנט, (שנכון לעכשיו נותן בחלק מהסקרים פייט רציני לליכוד) ואת הנדל, שבעבר היו בראש רשימות אחרות, שלא עברו את אחוז החסימה, הותירו חובות, וכעת מנסים 'להיוולד מחדש' במפלגה חדשה. עוד לא נולד השופט שיאשר חוק פרסונלי שכזה. בעיניים שלי, במהות, ח"כ בוארון צודק. לקחת חובות? תשלם. לספקים ולמדינה. אח"כ- צא לדרכך, ואז תקבל מימון מפלגות כמו כולם. אלא, שחוק פרסונלי, לא יעבור. אם העניין הוא שחשוב לבוארון, שיתכבד להוסיף בחוק שהוא יחול רק אחרי הבחירות הקרובות. אז, סביר שגם בג"צ יאשרו, ועניינית הוא יהיה צודק. מה שכן, בעיניים שלי, באותה הזדמנות שיטפלו גם בחובות של מפלגות קיימות. נכון, הן מחזירות 'בקטנה' דרך כספי מימון מפלגות, אבל, מדוע שלא ייקבע בחוק שלא ניתן להגיש רשימה לבחירות אם היא נושאת חובות מבחירות קודמות? שימכרו בניינים, נכסים, שיתרימו את הבייס. שיבואו בידיים נקיות. בהערת אגב, בהיבט המוסרי, בנט- השארת 20 מיליון פלוס חובות, לספקים ולמדינה, מכור נכס, שניים, שלושה, קח הלוואה, עשה 'גיוס המונים', עשה עוד אקזיט, לא יודע מה. בוא בידיים נקיות לציבור. אז, אגב, אולי תסחוף עוד רבבות קולות שלו בגלל הנקודה הזו מתרחקים ממך.
דוגמא שנייה- הצעת חוק של ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), לאפשר לוועדת הכנסת לדחות או לבטל משפט של ראש ממשלה מכהן 'בנסיבות העניין'. לא תאמינו, אבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע מיד כי החוק הזה לא יחול עליו באופן אישי. אופס, יצא כל האוויר מהבלון, והדיון נדחה לפעם אחרת. שיהיה, אבל הח"כית זכתה בפרסום ובנקודות זכות בבייס. (גם אם במפלגתה הבוס קובע את הרשימה ולא בפריימריז).
מדוע שלא ייקבע בחוק שלא ניתן להגיש רשימה לבחירות אם היא נושאת חובות מבחירות קודמות? שימכרו בניינים, נכסים, שיתרימו את הבייס. שיבואו בידיים נקיות
חוק נוסף שמתרוצץ בראשם של כמה ח"כים מובילים, אף שטרם הגיע לנקודת בישול סופי, הוא חוק להורדת אחוז החסימה בבחירות לכנסת. נכון להיום זה עומד על 3.25% מהקולות הכשרים, בבחירות האחרונות כ-160,000 קולות השווים 4 מנדטים. מפלגה שהביאה פחות מכך, נשארה מחוץ לכנסת. אם יוחלט להוריד את אחוז החסימה, המספרים ישתנו, כמובן, למטה. למי זה טוב? זוכרים שאנחנו בעידן הגושים? (ימין מול שמאל, רלב"ג- רק ביבי). הגוש, זה מה שקובע אם יש קואליציה או אין. לכן, מנהיג כמו נתניהו חושב ומתכנן לא רק בעיניים צרות של כמה מנדטים יהיו לליכוד, אלא כמה מנדטים יהיו לגוש הימין-חרדי. העתק-הדבק של הקואליציה הנוכחית (בהעדר אלטרנטיבה, חרף הצרות מבית סמוטריץ' את בן גביר), היא אופציה בשבילו. ופה נכנס עניין הורדת אחוז החסימה בשני היבטים. אחד- להבטיח שסמוטריץ', שכיום מתנדנד מתחת לאחוז החסימה בחלק מהסקרים, יצלח אותו, וזה אומר 4-5 מנדטים בטוחים לממשלת נתניהו, ושניים- הורדת אחוז החסימה ייתכן ותניע כמה התארגנויות במרכז-שמאל לרוץ לבד ולא כגוש, מה שיגרום שם לאיבוד קולות, והמרוויח מזה יהיה גוש הימין. הורדת אחוז החסימה עשוי להביא גם לפיצול ביהדות התורה ולריצה נפרדת של אגודת ישראל ושל דגל התורה, בקיצור, מורכב, אבל בהחלט על הפרק.
כך או אחרת, היכונו למבול של הצעות חוק פופוליסטיות שכל תכליתן: באנו, הצענו, פרסמנו, ותזכרו אותנו לטובה. משעמם לא יהיה. ביטול זמן ובזבוז כסף- יהיה למכביר. ותאהבו או לא, חשוב (מאוד) שהעיניים של היועצים המשפטיים למיניהם, בכנסת ובממשלה, יהיו פקוחות.24/7.
ואחריי שאמרנו את כל זה, ונניח שהגענו בשעטו"מ למוצאי הבחירות, חשבתם על זה ששוב נהיה צפויים ח"ו, ח"ו, ח"ו למעין תיק"ו, שלא יאפשר הקמה מהירה של קואליציה שתנווט את הספינה לחוף מבטחים, ושוב ניקלע לבחירות, ועוד בחירות, ועוד אחת? שלא נדע.
מריח לא טוב
אם אינני טועה, על גלעד ארדן, לשעבר שר בליכוד ושגריר ישראל באו"ם, אין הרבה שיגידו דברים לא טובים. חרף שנים לא מעטות שהוא בשדה הפוליטי, הבן אדם נתפס כענייני, ישר, איש מוערך וראוי לכל תפקיד בכיר. זה כמה חודשים שארדן היה מועמד, ולא רק מטעם עצמו, אלא מפי 'הגבורה' ממש, בנימין נתניהו, לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית, תפקיד חשוב ביותר, שאינו מאויש כבר כמעט שנה בגלל משחקי כוח ואגו בין בכירים בליכוד. ארדן הודיע השבוע כי הוא מסיר את מועמדותו, אבל לא חסך ביקורת, שכדאי שנשמע ונלמד אותה. זה הולך ככה. התפקיד הובטח לארדן ע"י נתניהו, אמסלם ושר הביטחון שפוטר יואב גלנט. ואז, זמן קצר לפני שהיה אמור ארדן להיכנס לתפקיד בתעשייה האווירית, פיטר נתניהו את שר הביטחון גלנט, מינה במקומו את שר הביטחון ישראל כ"ץ, וזה האחרון התנגד למינויו של ארדן לתפקיד. ככל הידוע, אין לכ"ץ שום דבר רע על ארדן, אבל הפוליטיקה, ריבונו של עולם, הפוליטיקה. ההערכה במערכת היא שכ"ץ, שעושה ככל יכולתו לחזק את מעמדו בליכוד, אולי לקראת היום שאחרי נתניהו, מבין כי תפקיד יו"ר התעשיה האווירית הוא עם הרבה כוח והשפעה גם על מרכז הליכוד (ג'ובים, למשל), ולכן מתנגד למינוי גלעד ארדן לתפקיד, שכן הוא רואה בו מתחרה פוטנציאלי על הנהגת הליכוד ביום שאחרי. ונתניהו? למה שיכניס ראשו ביניהם?! ארדן ראה שנתניהו לא רוצה ללכלך ידיו מול שר הביטחון שלו, וקיבל החלטה; פורש מהעניין. לכן, במכתבו לשר אמסלם, הממונה על החברות הממשלתיות, כתב גלעד ארדן, כי הוא מסיר מועמדותו "כדי לעצור את הנזק שגורם שר הביטחון". אבל קטע נוסף מעניין, ואף מדאיג, הרבה יותר. "במקום שכ"ץ יעסוק אך ורק באיומי איראן וחמאס, הוא עוסק ב'איומים' פוליטיים פנימיים. במקום שיפעל בתפקידו רק כדי לחזק את הביטחון הלאומי שלנו- הוא מנצל אותו כדי לחזק את ביטחונו הפוליטי האישי. מביש לראות איך שיקולים של פוליטיקה קטנה גוברים על האינטרס הלאומי. אזרחי ישראל ראויים ליותר, המחנה הלאומי ראוי ליותר", כותב גלעד ארדן, ומה שנכון, נכון. ובהערת אגב, גם אם האיש שהשר כ"ץ יביא לבסוף לתפקיד יהיה 'סבבה', אם השיקולים דלעיל הם שהינחו אותו, אנו בבעיה.
ומסתבר, שלא רק שם. 'ישראל היום' חשף השבוע כי אותו שר הביטחון ישראל כ"ץ סרב לבקשת הרמטכ"ל זמיר למנות קצינים בכירים מוערכים ביותר לתפקידי מפקד חיל האוויר ולמפקד חיל-הים, נוכח סירובו של הרמטכ"ל למנות את מזכירו הצבאי של שר הביטחון לתפקיד בכיר אחר, לו מייעד הרמטכ"ל קצין שבעיניו מתאים יותר. מה, אם שני המועמדים של הרמטכ"ל ראויים גם בעיני שר הביטחון לתפקידים להם הם מיועדים, אי אפשר לאשר אותם בליווי ברכת הדרך להצלחה, שייכנסו כבר להליך חפיפה, ובנפרד ובלי קשר להתעסק עם מינוי מזכירו הצבאי של השר? ככה, להחזיק את שני הקצינים המוכשרים והבכירים האלה כבני ערובה? מה זה משדר לכל מערך הקצונה הבכירה? ומה, לכל הרוחות, יסיקו מכך אויבנו על מה שקורה אצלנו? מה, לא למדנו דבר?
"עיזבו את המתים במנוחה"
אחד הנושאים הרגישים ביותר בהתייחס להחלטת הממשלה לשנות את שם המלחמה מ'חרבות ברזל' ל'מלחמת התקומה' הוא מה יירשם על מצבות הנופלים. שלא כפי שכתבתי בטעות בטור הקודם, נכון לעכשיו על המצבות רשום 'נפל בקרב', כמובן עם שם ותאריך הנפילה וכדומה, אך ללא ציון שם המלחמה. משרד הביטחון הודיע כי לאחר התייעצות עם המועצה הציבורית להנצחת החייל הוחלט כי "עד תום המלחמה, כל המצבות הצבאיות יישאו באופן זמני את הכיתוב האחיד 'נפל בקרב'". עוד נמסר כי בימים אלה מבקרים נציגי אגף משפחות הנצחה ומורשת בבתי המשפחות השכולות על מנת לתאם עם המשפחות את הכיתוב על המצבה. וכאן נכנס הנושא שהעלינו. חלק יבחרו 'חרבות ברזל', חלק יבחרו 'מלחמת התקומה', והנושא יפתח פצעים, ירבה מחלוקות, ועוד בין משפחות שיקיריהן נלחמו שכם אל שכם ללא הבדל דעות והשקפות עולם. נכון לעכשיו הפצע טרי ומדמם. ראוי לענ"ד לאמץ את בקשתו-דרישתו של חגי לובר, אב שכול, כפי שהביע בפוסט ארוך שרק שורות בודדות ממנו הן: "עיזבו את המתים במנוחה
והפסיקו להתעסק במצבה. והשאירו את המצב כמו שהיה בשנתיים האחרונות, ותתפנו לשתף פעולה, לטובת כולנו, בשאר המשימות.ואולי בעתיד כשקצת נרגע, נוכל להסכים על שם למלחמה."
