הרב ד"ר יצחק בן דוד, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני עריםאחוד לכם חידה: אדם שהיה נתון בעבדות, שעבר במהלכה גם עינויים ולאחר תקופה שכזו שכללה אף היבט של פריון ולידה, הצליח לברוח מאדוניו. בריחתו הובילה אותו אל המדבר, ושם, במדבר חווה התגלות א-לוהית שהתרחשה בצמוד למקום מים. מהו הסיפור המקראי שבו מתואר סיפור מעין זה?
ובכן, התשובה לשאלה הזו היא לא אחת, אלא שתיים: התיאור הזה לוכד את סיפורם של בני ישראל, שחיו במשך מאות שנים בעבדות במצרים; שם הם פרו ורבו מאוד, ולאחר מכן הצליחו לברוח משם. בהגיעם למדבר, נגלה אליהם ה' א-לוהי ישראל, וההתגלות הזו התרחשה בחורב, המקום שממנו גם יצאו להם מים.
אך זה אינו הסיפור היחיד שמכיל את כל המרכיבים הללו. ישנו סיפור נוסף שדומה באופן מפליא לסיפורו של עם ישראל במצרים, והוא סיפור המופיע בפרשתנו; הגר משמשת שפחה בביתם של אברהם ושרה. במהלך חייה שם היא חווה עינוי מידי שרה, שראתה את הגר מצחקת כלפיה, ובעקבות כך גירשה אותה ואת ישמעאל בנה מביתה לכיוון המדבר עם מעט לחם ומים. שם נגלה להגר מלאך ה', שמנחם אותה ומנבא לה בנוגע לעתידה ולעתיד בנה.
מה שמעמיק עוד יותר את ההשוואה הוא שבשני הסיפורים אנו מוצאים לשונות של שמיעה וראייה: בסיפור הגר הבורחת אל המדבר נאמר: “וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיִךְ… וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי… עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי” (בראשית טז, י-יד).
כך גם בסיפור מעמד הר סיני: “אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרַיִם… וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי… בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ… כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם” (שמות יט).
והנה, הסיפור בפרשתנו הוא סיפור על שפחה מצרית המתענה תחת אברהם ושרה, האבות המייסדים של עם ישראל. ואילו בשעבוד מצרים, עם ישראל הוא שמתענה תחת המלך והעם המצרי.
ההקבלה אינה מסתיימת בכך: במקומות רבים התורה מצווה על אהבת הגר תוך יצירת קשר ישיר לשעבוד מצרים: “וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות כג, ט).
לאור כל מה שראינו עד כה, נראה שהתורה יוצרת כאן רמיזה ברורה בין מעמדו של הגר לבין דמותה של הגר. למסע הזה של יחסי אדון-עבד יש שלוש תחנות עיקריות: בראשית הדרך בספר בראשית, הוריו המייסדים של עם ישראל היו במדרגת אדונים כלפי הגר. במצב זה חווה הגר עינוי, שבגינו ברחה אל המדבר וזכתה להתגלות א-לוהית. על כך כתב הרמב"ן: "חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן" (רמב"ן ט"ז, ו); התחנה השנייה: עם ישראל הוא שנמצא בעבדות ובסבל במצרים. ניתן לראות בכך עונש מידה כנגד מידה על האופן שבו נהגו אברהם ושרה בשפחתם המצרית; התחנה השלישית: עם ישראל שב לארצו וזוכה שוב לכוח, לעוצמה ולריבונות.
במצב זה הוא מצווה לזכור את פגיעותו בעבר, ולהעניק לגר יחס ראוי ואנושי בהרבה מזה שניתן להגר הקדומה. ובהמשך דבריו של הרמב"ן: "וְשָׁמַע ה' אֶל עָנְיִהָ, וְנָתַן לָהּ בֵּן שֶׁיִּהְיֶה פֶּרֶא אָדָם לְעַנּוֹת זֶרַע אַבְרָהָם וְשָׂרָה בְּכָל מִינֵי עִנּוּי" (שם). כלומר, הסבל והעינוי שאנו חווים לאורך הדורות מיד ישמעאל וזרעו קשורים גם בעינוי שחוותה הגר תחת אדנותם של שרה ואברהם.
גם בימים אלה, כמו לאורך תקופות ארוכות בהיסטוריה היהודית, אנו מצויים במלחמה קשה עם אויבים שרבים מהם נמנים עם צאצאי ישמעאל מבחינה גנטית ותרבותית. לצד החובה ללחום מלחמה זו באומץ ובגבורה, בנחישות ובעוצמה, אנו מצווים גם ללמוד את הלקח העמוק: העינוי אסור, ותמיד מסוכן גם למענֵה. שני הצדדים הללו אינם סותרים זה את זה, אלא הם שני מרכיבים הכרחיים, שווים בחשיבותם. רק אם נשכיל להיות מחויבים לשניהם, נוכל לסלול לעצמנו נתיב של חיים וברכה בארץ הקדושה הזו.
