הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')אחד היה אברהם, ועל דמותו ומעשיו נכתבו ספרים רבים. להלן אסכם חמישה יסודות שהניח, והם רמוזים בשמו בראשי תיבות.
א' – אמונה: מקובל לראות את אברהם כמי שהביא לעולם את האמונה בא-ל אחד. אמנם תפיסה זו אינה מעוגנת במקרא, ממנו עולה שהדורות הראשונים של האנושות האמינו בה', ולא עבדו אלילים, ורק "אחר שארכו הימים" החלו לעבוד כוכבים (רמב"ם, הלכות עכו"ם פרק א). אולם, נכון הוא ש"היה העולם מתגלגל" בכיוון של עבודה זרה (שם), עד שבא אברהם, אתחל מחדש את האמונה בא-ל אחד, והחל להחזיר עטרה לישנה. אברהם לא רק קיבל את אמונתו על עצמו, אלא גם "הלך הלוך ונסוע" כדי להפיץ אותה בעולם.
ב' – ברית: אמונה יכולה להישאר בתחום הרעיון המופשט, ולא להשפיע כלל על עולם המעשה. אולם, אצל אברהם האמונה יצרה ברית שחיברה בין הא-ל והאדם, והנכיחה את קיום הבורא בעולם. המושג ברית, שתופס מקום נכבד בסיום פרשתנו, אוצר בקרבו את אדני היסוד של היהדות: תורה ומצוות, עם וארץ, השגחה וגמול. ה' כורת עם אברהם ברית שמתחילה מצד ה' "ואתנה בריתי ביני ובינך", ממשיכה במחויבות מצד אברהם: "ואתה את בריתי תשמור", ונחתמת בחותם פיזי של אות ברית קודש. זו "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה" לצאצאי אברהם (רש"י יז, ב).
הברית מחייבת את אברהם ויוצאי חלציו לשמור מצוות, וכתגמול ה' מבטיח בה את פריון העם ונתינת הארץ. הברית יוצרת גם סולידריות לאומית בין כל צאצאי אברהם, וכך הקשר בין ה' ואברהם מניח את הבסיס לברית הגורל ולברית הייעוד של עם ישראל שעתיד להיוולד לתוך השייכות והמחויבות לברית אברהם.
ר' – רצון: ייתכן ששום דבר לא היה מתפתח כתוצאה מהקשר בין ה' ואברהם, אלמלא התאפיין אברהם בכוח רצון אדיר. התבוננות במסעות חייו מלמדת כי אברהם ידע מה הוא רוצה ורצה בכל מאודו מה שידע. הוא ידע בכל נימי נשמתו שעליו לדבוק באמונתו, גם כשהדבר מחייב התנתקות מארצו, ממולדתו ומבית אביו, הליכה ארוכה אל הלא-נודע בהיותו בן 75 שנה, והתמודדות עם קשיים רבים בדרך. הוא רצה בכל מאודו להצליח בדרך האמונה והברית בה בחר, וכשהרגיש שהמכשולים גדולים וכוחותיו כלים, הוא גייס את כוח הרצון ולכל אתגר היה נכון.
רבי מאיר שפירא מלובלין עמד על כך שכאשר ה' אומר לאברהם: "הבט השמימה וספור הכוכבים", אברהם לא עונה לו: "אינני יכול, זה בלתי אפשרי". לאברהם היה רצון כה עז לבצע את פקודת הבורא שהוא כנראה הביט השמיימה והתחיל לספור. לתפיסתו, אם רוצים בכל הכוח כל משימה הופכת לאפשרית. בהמשך לכך ה' אמר לו "כה יהיה זרעך", כלומר: כה יהיו גם צאצאיך – בעלי כוח רצון עז, לא יירתעו מפני קשיים, ויהיו מוכנים לקבל על עצמם משימות קשות. הם לא ימדדו את הרצון לפי מידת היכולת, אלא את היכולת לפי מידת הרצון (מובא בילקוט לקח טוב, עמ' עא).
ה' – הליכה, התקדמות, התמדה, המשכיות: הפועל החוזר וחורז את מסכת חייו של אברהם הוא "וילך", למן הקריאה הא-לוהית הראשונה: "לך לך אל הארץ", ועד הקריאה לעקידה: "לך לך אל ארץ המוריה". בין שתי קריאות אלה הוא הלך והלך: "כאשר דיבר אליו ה'", "וילך למסעיו מנגב", "וילך אל המקום", "וילך ויקח את האיל" ועוד. אברהם לא שוקט על השמרים, ולא דורך במקום. הוא מתקדם והולך מניסיון לניסיון, מתמקד בעשייה ומתמודד עם אתגרים חדשים. המדרש מדמה את אברהם ליונה שאינה מפסיקה להתקדם במעופה: "שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן, אבל היונה… קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה" (ב"ר לט).
מ' – מסירות: מסירות הנפש של אברהם מתגלה בכמה מפעולותיו, אך די להזכיר את פסגתה בעקידה. לפי מדרש חז"ל, היא הייתה טבועה בו כבר מקטנותו כשמסר עצמו לשריפה בכבשן האש של אור כשדים.
כל חמשת היסודות שהניח אברהם הוטמעו בעם ישראל, ועודם שרירים וקיימים. אפשר לראותם בתולדות האומה, ובאופן בולט בתקופה האחרונה. מאז החלה המלחמה, שלמען השלום נקרא לה "חרבות התקומה", ראינו כיצד חוזרת ונעורה האמונה בלבבות, מתבררת ומתבלטת ברית הגורל וברית העם עם ארצו, מתחזק ומתגבר כוח הרצון שבאמצעותו מושגות משימות גדולות ונצורות, ועולה כקורבן עולה מסירות הנפש של צעירי האומה. כל אלה מחזקים את האמונה והביטחון בהמשכיות והתמדת הקיום בארצנו, ובע"ה אף התקדמות לצמיחת גאולתנו.
