הרב אבינדב אבוקרט (רב קהילת אברהם יגל, גבעת שמואל)הופעתו הפתאומית של אברהם בתורה עוררה את תמיהתם של כל פרשני המקרא ודרשניו. ללא סיפור רקע או נימוק, אברהם זוכה לדיבור אלוקי ולהבטחות עצומות. בשל כך עולה השאלה הגדולה, כפי שביטא אותה רמב"ן (בראשית יב ב) – "מה טעם שיאמר לו הקב"ה 'עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם', מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד א-להים או צדיק תמים. או שיאמר טעם לעזיבת הארץ שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת א-להים… אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם!".
תשובות רבות ניתנו לשאלה זו. נתמקד באחת המופלאות שבהן, של בעל 'שפת אמת'. לדבריו, המבוססים על דברי הזוהר, הנימוק להבטחות האלוקיות הגדולות שאברהם שמע מהקב"ה הוא עצם היכולת שלו לשמוע אותן בפועל. כל אחד מבני האדם שומע קול אלוקי הקורא לו ללכת אל הארץ המובטחת ושם לזכות לברכה עצומה. הקול הזה מורה לאדם ללכת, להתקדם ולהתעלות אל יעדים רוחניים מופלאים. אלא שהעולם מסרב להקשיב, הוא בורח מהקול הפנימי הקורא לו להקשיב לעצמו ולהתחבר לפנימיות נפשו. אברהם היה אדם שלא נמנע מדבר אלוקים המטריד את מנוחתו, ובכך פשוט קיבל את היכולת לזכות להבטחות הגדולות שנאמרו לו.
תיאור מופלא של הקול הפנימי הזה ששומע כל אחד מאתנו מצוי בכתבי רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות שבת ז) – 'וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאַבְרָהָם שֶׁמְּרַמֵּז בָּזֶה לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לֶךְ לְךָ שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לְעַצְמוֹ, כִּי עֶצֶם הָאָדָם מַה שֶּׁנִּקְרָא אֲנִי הוּא רַק הַנְּשָׁמָה.. וְזֶהוּ שֶׁמַּזְהֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם, לֶךְ לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתְךָ שֶׁכָּל הִלּוּכֲךָ וּנְסִיעָתְךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ בְּזֶה הָעוֹלָם, בְּכֻלָּם תְּכַוֵּן לֵילֵךְ לְךָ בְּעַצְמְךָ הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתְךָ'. אלא, שיש לנו לברר כיצד זכה אברהם לשמוע את הקריאה ומכוחה להתחיל ללכת למקור נשמתו בארץ ישראל.
גם כאן, מציע ה'שפת אמת' (תרלב) דרך באמצעות התנהלותו של אברהם עצמו. ראינו שלשיטתו הקריאה 'לך לך' הפכה מתוצאת הבחירה לסיבה שבגינה נבחר אברהם. כעת, הוא הופך את 'ארץ ישראל' מיעד ההליכה אל הדרך עצמה שבאמצעותה מגיעים אל היעד. אברהם אבינו זכה לשמוע את הקול הפנימי משום שהוא השתיק את כל הקולות האחרים, קולותיו שלו שקטו ואז נשמע בלבו הקול של הא-לוהים בעצמו. 'כי זה עצמו בחינת ארץ ישראל, להבטל בכל החושים והרצונות רק לרצון השם יתברך כמו שכתוב: 'לך לך מארצך כו'.. והכלל כי זה צריך להיות תמיד רצון האדם רק לשמוע ולקבל מה שאינו יכול, שאין שיעור לידיעתו יתברך כראוי להיות בטל יותר ויותר תמיד'. כל אדם שיבטל את רצונותיו האגואיסטים ויתעלם מהחושים המתעתעים יצליח פתאום לדעת בהירה שבזכותה יוכל להגיע לארץ המובטחת. 'הכלל כאשר האדם מסופק אם לעשות או לא אזי ישכיל בשכלו אם יש לו איזה בהירות השכל אזי יעשה, וזו אשר אראך לשון בהירות השכל' (קדושת לוי לך לך). המחשבות המבולבלות מפנות את מקומן למחשבה מאירה.
בהירות המחשבה הזו היא חוויה מופלאה. עצם הזכייה בה היא כבר יציאה מהבית המוכר אל ארץ קדושה מלאת שכינה. ההליכה אל היעד היא היא השגת היעד עצמו, במקום ללכת לאיבוד בעולם מלא בלבול, האדם מבין מי מוליך אותו ומתמסר אליו. כלומר, לעומת ההבנה הפשוטה שקיימת סיבה שבגינה זכה אברהם לנבואה שהבטיחה לו טובות בארץ ישראל – כאן הדברים מתהפכים. עצם שמיעת הקריאה היא הסיבה לשכר ולמעשה היא השכר בעצמו, בזכות הרצון להשיג אלוקות אברהם מקבל מתנה – משיג את האלוקות בשלמותה.
(לך לך תש"פ)
