הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)
בפרשתנו מתוארת מלחמת העולם הראשונה בתולדות קיומו של העולם. במלחמה זו היו מעורבים מלכים גדולים וממלכות אדירות. התורה מתארת את המלחמה לפרטיה השונים, כולל מידע נרחב על אודות העמים ומקומם.
אין מגמת התורה לתעד סיפור היסטורי. נדמה, שתפקידו של התיאור המפורט הוא ללמד על המעשה הנועז של אברהם. ברגע שאברהם שומע על נפילתו של לוט בשבי, הוא עושה מעשה: "…וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן".
אברהם רודף אחר החוטפים, מתמודד עם ממלכות חזקות, ואינו נרתע מאותן מעצמות שחטפו את בן אחיו. אברהם חש תחושה מוסרית עמוקה ביחס לבן משפחתו, ועושה את הכל על מנת לשחררו, כפי שכותב הרמב"ם: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים" (רמב"ם מתנות עניים ח, י).
אולם, יש נדבך מוסרי נוסף שמתרחש לאחר סיומה של המלחמה, וכך נאמר: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם… אַל תִּירָא אַבְרָם…". נראה שאברהם נתקף בחרדה. הקב"ה תומך בו: "אל תירא אברם".
הכתוב סתום, לא מציין ממה פחד אברהם, והמדרש משלים (בראשית רבא מד): "ר' לוי אמר לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד… אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו… ".
אברהם יצא למלחמה מוצדקת, ובכל זאת הוא מוטרד שמא הרג חף מפשע. לכאורה, היינו חושבים כי תשובת ה' צריכה להיות פשוטה וחד-משמעית: אפילו אם הרגת חף מפשע, זה היה בשוגג, ולכן אסור שיהיו לך רגשות אשם. עצם המלחמה הייתה מוצדקת ונכונה, וגם אם במהלכה נהרגו אנשים בטעות, אל לו לאברהם לחיות עם נקיפות מצפון.
אולם, המדרש טוען טענה אחרת ונועזת: שאברהם לא הרג חפים מפשע. אברהם יצא למלחמה צודקת כדי לשחרר את לוט, ולא היו שם בלתי מעורבים, ובלשון המדרש: "אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו". אף לא אחד היה חף מפשע.
המדרש מדגיש לנו את מוסריותו של אברהם אבינו, על דאגתו שמא הרג חפים מפשע. גם אם מדובר במלחמה מוצדקת, שמטרתה הייתה לשחרר את לוט, אברהם אבינו לא התעלם משאלות מוסריות. ולכן, אברהם היה זקוק לתמיכה אלוקית שתאמר לו שבמלחמה לא היו בלתי מעורבים.
הרהוריו של אברהם מתרחשים בעיתוי נכון. בעת הלחימה אין לשקוע בפחד, שכן זה עלול לשתק את הלחימה. שלב ההרהורים הוא בעת החזרה לשגרה, לאחר תום המלחמה. אך לא ניתן לדלג על שלב חשבון הנפש, גם אם מדובר במלחמה צודקת.
לקראת שמחת תורה השתא, שוחררו כל החטופים החיים וירדה לכולנו אבן מהלב. עדיין אנו מייחלים ומצפים לשובם של החללים, ולא נשקוט עד אשר ישובו. כעת, לאחר שהוכרזה הפסקת אש, קיימת תחושה שיש "אוויר לנשום". אין חולק על כך שהמלחמה, שהייתה בשבע חזיתות ועדיין לא הסתיימה, היא מוצדקת ביותר – היא מלחמה קיומית על מדינת ישראל.
יחד עם זאת, במהלך המלחמה נחשפו החיילים למציאות קשה ומורכבת. בכל זאת, הלוחמים הלכו בדרכו של אברהם אבינו ופעלו בתנאים קשים ומורכבים באחריות ובמוסריות גבוהה מול אויב אכזר, ועשו את המיטב על מנת למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית כל זמן שהחיילים עצמם לא היו חשופים לסכנת חיים.
כעת, כאשר החיילים עוברים תהליך של "עיבוד", חלה גם עלינו החובה לחזק אותם ולתמוך בהם, שכן הם עשו את המעשה הכי נכון אל מול אויב אכזרי, שחיי אדם כלל וכלל לא חשובים לו. אויב שמוכן להרוג בכל מחיר גם אוכלוסייה אזרחית מקומית על מנת להשמיד את מדינת ישראל.
נקווה שבמהרה נוכל לחזור לשגרה נורמלית.
