הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)השבוע הוחלף 'שעון הקיץ' ב'שעון חורף'. השעון המקורי, השעון שנגזר משעון גריניץ' ומותאם לפי קו האורך, הוא שעון החורף. במלחמת העולם הראשונה המציאו המדינות הלוחמות את שעון הקיץ, כדי להוסיף שעות אור בערב, וכן לחסוך בחשמל, שיוצר אז בעיקר מפחם. מאז, החשמל מיוצר בצורות יעילות בהרבה, נורות הלהט הוחלפו בנורות חסכוניות, תפוצת מיזוג האוויר שינתה את כל תמונת החיסכון בין שעות אור לשעות חושך, ואנחנו? אנחנו ממשיכים להחליף שעון פעמיים בשנה. ההיגיון מאחורי השינוי כפול. בעונת החורף מזיזים את השעון אחורה כדי שהבוקר יאיר מוקדם יותר, ובעונת הקיץ מזיזים קדימה כדי להרוויח יותר אור יום בשעות הערב. השיטה נועדה לשפר את איכות החיים, לחסוך באנרגיה – ובעיקר להתאים את שגרת היום שלנו לשמש.
האדם לא צריך להפסיק להאיר את חייו בלילות, אך עליו לשים לב שלא לפגוע בסביבה, תאורה חכמה וחסכונית, כשימוש בלדים, חיונית לשמירה על הטבע.
הלֶד, הוא דיודה- רכיב חשמלי הפולטת אור בספקטרום צר בעת מעבר זרם חשמלי.
הלד מאפשר מעבר של זרם רק לכיוון אחד. הוא מיוצר מחומרים מוליכים למחצה, ותכונותיו נובעות מהפיזיקה התת-אטומית שלהם, שלא כתאורה של חוט להט, בה הפקת האור מבוססת על חימום החומר. ברוב נורות הלד, אורך הגל הנפלט מהדיודה עצמה, נראה לעין בצבע כחול, אך כיסוי זרחני על הלד עצמו, גורם לאורכי הגל הנפלטים להיראות כצבע לבן. בנורת לד ביתית רגילה ישנם במקרים רבים כמה לדים קטנים, והמעטפת החיצונית גורמת לתצוגה אחידה. להבערה יש ארבעה מאפיינים עיקריים, חום, אור, כילוי של החומר הבוער ולהבה.
מבחינה הלכתית הדעת נוטה לכך שאין בהדלקת לֶד בשבת איסור תורה, שכן אין להחשיב את הלד עצמו כגחלת של מתכת, היות שחלק מהותי מהגדרת גחלת של מתכת הוא חום היוצר אור, מה שאין כן בנורת לד, בה החום שמופק הוא תופעת לוואי.
בהלכה קיימת הבחנה בין 'נולד' ו'מוליד'. כל דבר שנוצר בשבת או בחג, כביצה שנולדה ביום טוב ואפר שנוצר אחרי בעירת עצים – הרי הוא אסור משום 'נולד'. 'מוליד' הרי הוא איסור על האדם ליצור מציאות חדשה, וחז"ל הזכירו איסור מוליד ביחס לדברים מסוימים בלבד.
למדנו במשנה "אין מוציאין את האוּר [=האש] לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים" (ביצה פ"ד מ"ז). הגמרא הסבירה, "מאי טעמא? משום דקא מוליד ביום טוב" (שם, ל"ג, ע"ב). הלכה זו הובאה ברמב"ם בטעם שונה ואף הראב"ד הסכימו שיש איסור ליצור אש על אף שאין בה את תכונות האש, חום, חומר מתכלה ולהבה (שביתת יום טוב פ"ד ה"א). כאשר מדברים על קרינה מ לֶד, למעשה מדברים על אנרגיה מסוג שונה לחלוטין. האור אינו נוצר מחום, אלא ממעברי אנרגיה של אלקטרונים. לפי כל האמור לעיל נראה, לכאורה, שאין איסור מהתורה או מדברי חכמים בהפעלת נורת לֶד בשבת.
ברם, הטכנולוגיה שנורות אלו מבוססות עליה אינה מצטמצמת בתחום התאורה. גם מסכי מחשב, מקרנים, ערוצי תקשורת, מכשירי טלפון נייד ומכשירי חשמל נוספים עושים שימוש במוליכים למחצה להעברת אותות חשמליים ולהדלקת צגים, ועל כן יש לאוסרה משום 'עובדין דחול', כלומר, התמודדות על צביון השבת, וזאת בעקבות ההתפתחות המדעית טכנולוגית בעולם.
הפוסקים כתבו הגדרות שונות לאיסור זה. בקונטרס 'כלכלת השבת' לבעל 'תפארת ישראל' על המשניות, כתב שחז"ל אסרו משום 'עובדין דחול' באחד משלשה האופנים הבאים:
א. מעשה שיש לחשוש שיגרור אחריו עשיית מלאכה האסורה בשבת,
ב. מעשה הכרוך בטרחה יתֵרה,
ג. פעולה הדומה לאחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת.
הרב משה פיינשטיין כתב הגדרה אחרת, ש'עובדא דחול' היא – כלשונו – עשיית מלאכה המותרת בשבת באופן טוב וראוי, כמלאכה קבועה הנעשית בימות החול, ולא באופן ארעי שאין בו הקפדה על שלימות המלאכה. הרב אויערבך כתב ש'עובדא דחול' היא פעולה המותרת בשבת הנכרכת בדרך כלל עם עשיית מלאכה האסורה בשבת, אך סיים את דבריו שאין לו הגדרה ברורה בנושא זה.
